טורים אישיים - כללי

הן מתנהלות בביטחון עצמי מוחלט, ומאמינות בצדקת דרכן במיליון אחוז. אחרי הכל, נראה שאין להן שאלה אחת המציקה להן, והן מוכנות להפעיל כוח כדי לכפות את המוסר שלהן. הנה לקט של מדינות שחרטו על דגלן מלחמה בשם המוסר, אך בפועל – מעשיהן מבצעים בדיוק את ההיפך

ביום חורפי אחד הוא הזיז את הווילון כדי לראות את הנוף מהחלון, ולא ראה כלום, כי היה ערפל כבד. אז הוא אמר: "זה לא עובד!"

רועי קייס מסביר את הדילמה של נשיא סוריה בשאר אסד: האם להישאר נאמן לציר הפרו-איראני, או לקבל החלטה דרמטית ולהפנות לו עורף?

"איפה היה השב"כ?": עמית סגל מגיב לשיח הבוטה בהפגנות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ומותח ביקורת על התנהלות השב"כ. צפו

כוח מסירות הנפש של אברהם אבינו ב-DNA של כולנו. רעיון חסידי קצר ועמוק לפרשת וירא לנשים

בסוכות האחרון דווחו באחד הערוצים שהסוכות נבנו בחוסר אחריות, וזה מסכן את האושפיזין...

יש טעויות שאסור לעשות, אבל לפעמים אין ברירה אחרת. שירי פריאנט, כתבת באתר הידברות, מספרת על ההורות לילדים אוטיסטים בתקופת המלחמה, ועל כל האילוצים שהגיעו בדרך

הרב ישב כולו התפעלות על דבריהם המפתיעים של הכמרים המשכילים והמלומדים. במשך כל השיחה לא הצליח לפתוח את פיו, אבל כשהוא ראה שהם מחכים למוצא פיו, שאל, כשהוא כובש את התרגשותו: "ומה בעצם שאלתכם?"

זה לא סוד שהאמריקאים סוגדים לווינרים. לעוצמה. לעושר. אמור לי כמה שווה המטוס הפרטי עם ברזי הזהב שלך, ואומר לך מי אתה. נראה לכם שלרב שך זצ"ל או לרב קנייבסקי זצ"ל היה סיכוי במערכת הבחירות האמריקאית?

צבי יחזקאלי מסביר כיצד הניצחון המוחץ של דולנד טראמפ בארצות הברית יכול לשנות את פני המזרח התיכון. צפו

רועי קייס על האסטרטגיה האיראנית שקרסה: בטהראן עמלו במשך שנים ליצור טבעת חנק סביב ישראל, אולם בחסדי שמיים הפעולות שביצעה ישראל בתקופה האחרונה סיכלו כמעט לחלוטין את התוכנית. צפו

"למה להשאיר לחיזבאללה את הכלי הכי חשוב ותעמולתי שלו?": צבי יחזקאלי מסכם 40 יום מאז חוסל חסן נסראללה ומסביר מה ישראל צריכה לעשות כעת. צפו

אז נכון שאנחנו רוצים לשמור על הילדים שלנו, ובכל זאת יותר מכדאי לחשוב מה אנחנו עושים בשביל לא לשקוע בבועת הניתוק

שבת של חורף ותכנונים שמשתבשים – ובכל זאת, כשיש דד-ליין ברור, האנרגיות שלנו מנותבות אחרת

תעצמי לרגע עיניים, תכוונני הסתכלות לעיניים הפנימיות המשוכללות שלך, רואה מה קורה? רואה שכולם רצים, שכל רגע צצות מולנו תמונות חדשות שמזיזות אותנו ממה שרצינו באמת לעשות?!

אני קוראת על המבול, וחושבת על המבול שלנו כעם, מבול ששוטף אותנו כעת. לשם מה הוא נועד? למחות ולהשמיד? את מי? את מה? ועד מתי זה ימשך? הלב כבר לא מסוגל להכיל פרצופים יפים כל כך שהותרו לפרסום

"הגענו לחדר האוכל, רצינו ליטול ידיים – והברז היה בכיוון החמים... כולם עומדים ולא יודעים מה לעשות. כל אחד עם העצות שלו... פתאום הגיע אחד מהצוות של ערכים, שאל 'מה קרה?', והזיז את הידית לצד של המים הקרים. התייבשנו, חחחח... כל כך פשוט"

איך אפשר להסביר את האחוז הגבוה של היהודים בין האנשים המצליחים במגוון תחומים, ביחס לגודלו של העם היהודי באוכלוסיית העולם? רק התורה יכולה להסביר את זה

כשהבטתי על הכותל עמוס האנשים, כל אחד עולם אחר, עם סיפור אחר. כל אחד עם הכאב, החלל, הישועה לה הוא מצפה. אני יודעת רק את חלקי שלי, ולחשוב כמה צער יש לשכינה מכל צערם של ישראל – זו עוצמה

אל לנו לתלות את הצרה שנפלה עלינו שהגיעה בעקבות אירוע חד פעמי. ובטח לא באירוע שקרה על ידי בודדים בשולי המחנה. אלא עלינו לבדוק בכלליות: האם אכן העם נכלל בהגדרה של "ואת מצוותי תשמורו"?

"איראן נראית חזקה מאוד, אבל כשמגיעים אליה מגלים שהמרחב האווירי פרוץ והכל אפשרי": צבי יחזקאלי על התקיפה הישראלית באיראן. צפו

הפרשן לענייני ערבים, צבי יחזקאלי, בעקבות חיסולו של מנהיג חמאס, יחיא סינוואר: "ישראל חייבת לנצל את המומנטום". צפו

גם שם, בימים ההם במצרים, הקב"ה שלח לעם ישראל בכל יום נס אחד נוסף, עד שהם נגאלו. כך בימינו אנו, כשהכל נראה שחור, ולבנו עדיין לא חזר לפעום כשורה, הקב"ה שולח לנו ניסי ניסים

דווקא אחרי שהגענו לתובנות חדשות על עצמנו, החלטנו במה אנחנו מתקדמים בע"ה בשנה הקרובה, סלחנו לאחרים וגם לעצמנו, זה הזמן הכי מתאים לצאת מאזורי נוחות. הבית. המקום הבטוח. הסלון שלנו, כל אלו אינם רלוונטיים בסוכות

אמרתי גם תודה על חלקים פחות קלים, שהיום, בדיעבד, אני מבינה כמה הם בנו אותי. הייתי צריכה רגע כדי לנשום ולעכל שלראשונה בחיי אמרתי תודה על משהו כל כך לא פשוט

חברה שלי, כשעמדה להתארס, לפני 30 שנה, ביקשה מאמא שלה לקנות את הצלחת. הלכה אמא הרמת-אביבית לחנות מלאת סטייל, ובחרה את הצלחת הכי יקרה, הכי מעוצבת - ובאירוסין כמעט התעלפה כששברו אותה...

בכל שנה, או נכון יותר, כל חצי שנה, בסיום עונה, אני אורזת את הבגדים של דסי שלי, בת ה-6.5, ומעבירה לילדים של אחייניות שלי. מפנה את הארונות. נפרדת

שנה חלפה, ואנחנו באים לפני ריבונו של עולם בלב שבור. פרוש עלינו סוכת שלומך

נכון, זו עבודה שהם מתפרנסים ממנה, אבל יש מהם שהלב שלהם גדול מהכיס, וההתגייסות לטובת ילד או ילדה שלי זו סיבה טובה מספיק להכיר טובה, להודות

ראש השנה, עשרת ימי תשובה, יום הכיפורים, סוכות, הושענא רבה ושמחת תורה, שנזכה למלא כל רגע ורגע את השופר בקול התפעלות, תחנונים, תפילה ודבקות