טורים אישיים - כללי

מה שאנחנו רואים שקורה זה לא באמת מה שקורה פה וזו לא הדרך באמת לטפל בו ולכן הוא ממשיך וממשיך. השורש שלו הוא עתיק יומין, עוד מימי אברהם יצחק וישמעאל, והוא נמשך עד אחרית הימים. איך מתייחסים אליו? איך פותרים אותו? שיעור מפי הרב יובל הכהן אשרוב

מכתב פרידה שכתבה אחת מחברותיה של המחנכת ברוריה פונפדר ז"ל: "איך נפסע בעקבותייך, ואת תמיד הלכת בין צללים, ורק שובל של ריח ניחוח סביבותייך, גילה טפח מרוב פעלים"

פלאי הטכנולוגיה מפתיעים בכל יום מחדש, אבל טרם הצליחו להמציא חצאית במידה 48 שכשלובשים אותה היא נראית במידה 44

לא משנה תוארו של העומד מולך, שנות הלימוד שצבר, חכמתו או רמת האיי קיו שלו. כשאתה זקוק למישהו, אתה זקוק לו במאת האחוזים

"יחד עם הסטירה של המלאך, שכחנו גם למה כל מה שאנחנו עוברים בעולם הזה, הוא לטובתנו. אז בלילה, לפני שאני הולכת לישון, אני מבקשת מהנשמה שתזכיר לי

מה קורה כשאני חולה? אימא היא עיקר הבית. אם בא לנו על ההגדרה הזאת ואם לא - זאת האמת. אנחנו המרכז, הכול יוצא מאיתנו והכול מתרכז אצלנו. הקטנים לבושים בבגדים לא שלהם, הבית הפוך, והשליח של הפיצה מגיע ערב אחרי ערב

גם הוויתור על עקרונות, כך גילתה העיתונאית רחלי מלק-בודה, לא הביא אותה אל המנוחה ואל הנחלה. החילונים, מה לעשות, עדיין רואים בה דוסית. אבל היי, רגע - למה בעצם לערוג אל "עולם הערכים התל אביבי"? איפה איבדנו את עצמנו בדרך? הטור של מעיין כפיר

אמנם גזר דינו של אזריה פורסם היום, אך באשמת ראשי מערכת הביטחון, רוב כלי התקשורת וקומץ אנשים מהשמאל הקיצוני – ככל הנראה מדובר בהצגה בלבד. אנחנו רק השחקנים. נותר רק להתפלל "השיבה שופטינו כבראשונה"

ושוב, פולמוס שילוב נשים בתפקידי לוחמה בצבא עולה על הפרק. לפני שישכנעו אתכם שההתנגדות היחידה מגיעה מכיוונם של רבנים לא מעודכנים, אולי כדאי להזכיר את הנתונים הידועים כיום על שירות נשים כלוחמות – הנתונים שיש מי שממש לא רוצה שתדעו

מונולוג מרגש מתושבת השכונה: "נווה יעקב שלי, שכונתי האהובה, זעקתך עד כיסא הכבוד הגיעה, והילד היקר שב הביתה"

השבוע שודר סרטו הדוקומנטרי של בן קיבוץ מזרע, בו ביקש להבין מדוע בני הקיבוץ שלו בחרו לגדל דווקא חזיר בארץ הקודש. מיכל אריאלי מספרת מתי ראתה לראשונה חזיר צלוי, ותוהה מהם העקרונות שטמונים בבעיטה באמונה היהודית

האמריקאים מואסים בפוסט מודרניזם ובתרבות הפוליטיקלי קורקט, בדומה לתפיסה היהודית. וישנה משמעות גם לתהליך הגיור של איוונקה (יעל) טראמפ

מערכת הבחירות ההזויה שמתנהלת בארצות הברית גורמת לרוב האמריקאים לדיכאון עמוק. היוקרה של ארה"ב תסבול קשות עם טראמפ – וגם עם קלינטון. איך יכול להיות שאלה המועמדים שעלו לגדולה, והאם יש קשר בין דגל הפסים והכוכבים האמריקאי ונבואת עובדיה על גורלו של אדום?

אתמול בבוקר הופצה באמצעות הווטסאפ הודעה שקרית שבשרה על מותו של טוביה צפיר. רבים מהאנשים שהעבירו אותה הם אנשים יראי שמיים, החפצים בטוב. למה הם עושים את זה? תזכורת: היהדות גרסה מזמן כי: "מוות וחיים ביד הלשון"

את מי מעניינים הערכים שבהם אתם, ההורים, מאמינים? אם בחרתם לשלוח את הילדים שלכם לבתי ספר ממלכתיים, הם ילמדו שם לאמץ תפיסות עולם שונות לחלוטין – ולגנות את ההשקפות שלכם כ'פרימיטיביות'

האם תלמידי הישיבות 'סובלים' משעות ארוכות של לימודי גמרא? האם כתב רש"י והשפה הארמית הם מחסומים בלתי עבירים לרוב בני הנוער? או שאולי הנוער שלא מתחבר לגמרא מתקשה מסיבות אחרות לגמרי?

לתקשורת הישראלית אין שום ספק מי אשם בכאוס התחבורתי של הבוקר: החרדים. אל תבלבלו אותם עם עובדות כמו הודאת מנכ"ל הרכבת, הסכסוך המתוקשר בין ראש הממשלה ושר התחבורה שלו, או אפילו ההשבתה הצפויה של רכבת ישראל לשמונה ימים – בלי שום קשר לשבת

אמן אהוב וירא שמיים שחרר קליפ חדש עם מראות שאינם בגדרי הצניעות. מעצבות מטפחות צנועות מציגות דוגמניות לא צנועות. איפה ההיגיון, והאם מי מהם היה מפיץ צילומים המתעדים זלזול בשבת או בכשרות? מעיין כפיר בטור תוהה ונוקב

אם לא ידעתם עד היום שפירות מזיקים לבריאות, הגיע הזמן שתדעו. בשביל זה בדיוק יש תוכן שיווקי, שהתקשורת הישראלית מוכרת לכם במסווה של מידע מהימן

עם הציבור הדתי והחרדי התקשורת עוד יכולה להתמודד. מה שבאמת מוציא אותה מדעתה הוא מספרם הרב של המתחזקים בימינו

אל תתפתו לתחקירן הנחמד או לכתבת המנומסת. התקשורת החילונית פשוט לא יודעת לתת יחס הוגן למרואיינים שומרי מצוות

איך נראה העולם למורה בת שלושים עם הפרעת קשב וריכוז? נטע מתארת בכישרון רב איך זה לחיות עם הפרעת קשב – ומבקשת: "רק אל תביטו עלינו במבט השואל הזה: 'איך זה קרה לה שוב?'..."

לימודי הליבה של החרדים שוב עולים לכותרות, וזו הזדמנות טובה לבדוק את האמת מאחורי הטיעונים המוכרים: האם באמת כל כך חשוב להשקיע בלימודי חול בגיל הילדות? ומה הקשר בין תעודת בגרות ומסלול תעסוקתי משתלם?

משה חיים, מפיק שיעורו השבועי של הרב זמיר כהן (שעבר לאחרונה מרמת אביב לבית הכנסת הגדול בתל אביב) בסיפור מעניין ומרגש שהגיע אליו

סופר 'מקור הברכה' בצפת. כולם, כולל אני, מחכים בתור עמוס לעייפה, ומתבוננים בריכוז בקופאית הזריזה ומאירת העיניים, שלא שכחה גם לצרף חיוך לעומת הלקוחות המזיעים. לפתע נעצרה העבודה, ותשומת לבה של הקופאית הופנתה לשתי ילדות קטנות, שבקול דק ושקט שאלו: "יש לכם אולי כוס מים?"

ההתקפות על התבטאויות של הרבצ"ר, התבטאויות אלמנטריות באוזני כל יהודי שומר הלכה, רק מוכיחות את המציאות בה אנחנו חיים: בעיני 'הציבור הנאור', לרב יש לגיטימציה רק אם הוא לא חושב ומתבטא כמו רב

בפוסט מיוחד בפייסבוק תוקף אבישי בן חיים את האופן בו סיקרה התקשורת את הפרשה וחותם: "השבוע נעשה עוול בישראל"

כשטרגדיה מכה אנשים שאיננו מכירים, אין לנו שום זכות לטעון שאנחנו מבינים מה קרה כאן. לכל משפחה יש חיים סודיים משלה, חיים שלאנשים מבחוץ – אין עליהם שום מושג

אחרי 8 שנים בתשובה, חוויתי משבר מסוג אחר, וחיפשתי שוב את מקומי האמיתי בעולם היהדות. בספרי החסידות קוראים לזה "תשובה על תשובה". ומה מצאתי? אמת. רק קצת אחרת

את המשפט הנפוץ הזה, בודאי שמעתם גם אתם לפחות פעם אחת בתהליך ההתקרבות שלכם חזרה לחיק היהדות. אז האם חזרה בתשובה היא באמת נחלתם של חלשי אופי ומוכי ייסורים? אפרת כהן בטור נוקב