תרבות יהודית

זוג גולשים שביקשו לשמור על אנונימיות מגישים עבודות אינפוגרפיקה מדהימות בנושא אהבת ישראל. מתחילים בעבודה הראשונה: ואהבת לרעך כמוך

נועה ג: "שיר זה מתבסס על הגמרא. בעניין שאדם מסרב לציית לבי"ד, כתוב ש:"כופין אותו עד שאומר 'רוצה אני'"

ג'סיקה: "השיר נכתב על רקע התחושות שלי במהלך התקרבות והתרחקות, מהאמת של השם יתברך"

ב. מיכאל: "שיר זה כתבתי לאור תחושת ההתעלות שהרגשתי, לאחר שהאזנתי להרצאה באתר הידברות. תודה לכם"

שיר מיוחד לכבוד חג השבועות והחיבור המרגש שמתרחש בו בין עם ישראל לקב"ה

חמוטל בן זאב-עפרון: "השאר אותי בקצב מחויך / כי לא אוכל לחמוק מיכולתי / קרב אותי אליך, אל תשכח / ואל תצא לי, לא, מדעתי"

שרי ברגר: "תנני היות כשיבולת הזאת / בחן, אצילות, הכנעה / רק אל תשטפני שיבולת מים / ואל תבלעני מצולה"

נועה ג. "כל מה שעבר בי / עדיין עובר / אך סוף כל דבר-לעבור / כבר לא בובת ברבי / לשם לא אחזור / חיים יש בי, חושך ואור"

בת שבע לור: "...ואבא טוב, אוהב, מגן / על יצורים קטנים / נותן לך מקום ולב / לפרוק האבנים"

מיכל סיטין: "אור הוא חיוך על הפנים / כזה השופך חום אל תוך הפנים / אור הוא רוח בוקר ואוויר נקי וזך / ציוץ של ציפור, וטוהר כשל מלאך"

מורן: "ר' שִׁמְעוֹן, הֶחְלַטְתִּי לָגַעַת בָּאָרוֹן שֶׁלְּךָ וַיְהִי מָה / בַּסָּלוֹן שֶׁלְּךָ הָיָה דָּחוּק כְּמוֹ תָּמִיד – אָז מָה? / וְזֹאת אַחֲרֵי שֶׁסֻּחְרַרְתִּי מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת / הִזְכַּרְתִּי שֵׁמוֹת, נְסָחִים, פְּסוּקִים, תְּפִלּוֹת / אַחַר־כָּךְ יָשַׁבְתִּי בַּחוּץ עַל סַפְסָל / הָיִיתִי מְרֻצָּה"

שירת הלוי: "בדרכי לגילוי אור האינסוף / בוקע מחשך מוחלט/ מצאתי את עצמי, אומד באמת המידה / את מציאות היומיום"

ריקי אוגול: "כל בוקר מחדש, אני פוגשת את עצמי / מגלה רצון בי להשתנות / בכל נשימה, מכל פעימת לב / התשובה רוצה בי להיבנות"

שירה כהן: לא. כבר אין שאלות, ודמעות מהולות בדממה/ לא. לא עוד אפציר שתיתן הצרי לנשמה/ הן ידעתי כי בי אדוני השבילים שבחול/ הן ידעתי שאם אחזור - אקבל את הכל"

רות מעיין: "יש מקום בעולם / והוא קשור בכבלים / אדמתו מספרת את סוד החיים / אדמתו היא אדמת אלוקים"

ג'סיקה: "השיר נכתב עקב מלחמה יומיומית בין מציאות לדמיון"

רחלי בוחבוט: "קול שופר/ מרעיד, נשבר/ יהודים- עת דודים/ לגאולת נודדים"

מנחם מן, עיתונאי: "הם עמדו שם שניים – איש ואחיו/ לאחד חג משמח, לשני הוא יום מכאיב/ לכל אחד שונה הדרך, המסלול והנתיב/ יחד יוצרים הם - פסיפס חיים מרהיב"

ב. מיכאל: "לאחר שחוויתי פרידה כואבת מידיד יקר שנפל לפני מספר שנים בעת שירותו הצבאי, כתבתי את השיר כתפילה ונחמת הלב"

אריאל חזן: "דמעה חמה יורדת אל האדמה/ ירושלים למה את כה עגומה?/ הוי אריאל, אריאל. רד לנו מן השמיים/ אנחנו מחכים לך כבר, יותר מאלפיים".

יעל טוביה: "מעולם לא ידענו את האור/ לא מרגישים את עוצמת האפילה/ מתגעגעים אליך, הילדים/ מחכים, נושאים תפילה, ושיר/ געגועים לגאולה"

נעמה דוויק: "זהו שיר שנכתב והוקדש לבחורה שהתחזקה ואמצה לעצמה אמונה וערכים, ומה שהניע אותה במיוחד היתה המחשבה על דור העתיד שהיא עומדת להקים"

שירה כהן: "כמי שמקורבת בכל ליבה אל נושא השואה, כתבתי את השיר לאות הזדהות עם אחת מן הניצולות - ששכלה את אחותה בת השבע, בסלקציות באושוויץ"

מדוע האנשים במקום העבודה החדש התנהגו בצורה דורסנית זה כלפי זה? וכיצד צמחו ניצנים של תובנות על מצוות צדקה? טור מיומנו של היוצר שי דיבו כהן

בת שבע לור: "בלב חורשת עד, על סלע אחד/ ישב לו אדם, והקשיב/ עלים שוחחו, עצים סוככו/ שאון עיר נדם, מסביב".

ב. מיכאל: "את השיר הזה חיברתי על ההרגשה הנפלאה שאני חש, בשבתות ובחגים, ובהתאם למה שאמרו חז"ל שהשבת היא מעין עולם הבא. כולי תפילה שאור זה ילווה אותנו גם לימי היום יום"

אריאל קינן: "שיר זה נכתב כחלק מסדרת שירים על העיר ירושלים, ומתוך חיבתי היתירה כלפיה"

מימי כהן (בת 11): "ובזמנים הקשים, כשנראה לך שאין חוף מבטחים, כשהשמיים מתכהים, ואין סוף לעננים - אז נשאתיך אני. כן ילדי. העקבות - הן עקבותיי שלי"

מורן: "תְּפִלָּה אַחֶרֶת. לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמִּישֶׁהוּ שׁוֹמֵר אוֹתָהּ טוֹב כָּל כָּךְ לְעַצְמוֹ, כְּמוֹ שמן אֲפַרְסְמוֹן, מְסֻדָּר עִם תְּפִלָּיו וְנוֹטֵר בְּכַרְמוֹ"

רחלי בוחבוט: "שיר זה מדבר על רצון בקרבת הבורא, ובקבלת מחילתו וישועתו"