בת שבע לור / מקום ולב

מקום ולב / בת שבע לור

לכל אחד, עמוק בפנים,

יש מקום נסתר.

נאספות שם אבנים,

אותן הוא לא פתר.

הן יושבות שם, מכבידות,

בכל העוז, הכוח.

על הלב הן מעיבות,

 ולא נותנות מנוח.

ואתה בוכה, זועק,

לפרוק אותן מוכן.

"אבא טוב!", אתה צועק,

"הורה לי רק היכן!".

ואבא טוב, אוהב, מגן - 

על יצורים קטנים.

נותן לך מקום ולב,

לפרוק האבנים.

כל מה שהיה עצור,

להתפרץ רוצה.

כל מה שהיה אצור

נשלף, נשטף, יוצא.

והאבנים נגולות אחת אחת.

נושרות עם כל דיבור, סיפור,

העומס כבר פחת.

אין ייסורי נפש,

ואין התחבטויות.

העולם בהיר, נהיר,

למרות הטעויות.

ואתה רוצה לרקוד,

לשיר ולבקש,

שתמיד תזכה לעוד - 

הכי עוד טוב שיש.

עריכה: שירה כהן 

להצטרפות למדור השירה של הידברות שלחו את פרי עטכם במייל shira@htv.co.il