נועה ג. / אני רוצה

אני רוצה / נועה ג. 

והיה לי לפלא
כיצד
כפית עלי הרריך,
ושמת בי כלא
מימד
של כאב, זה מבית מכותיך.

ושילחת מקל
הפוצע
בנקודות התורפה הדחוקות,
ואין כמו הק-ל
היודע - 
להכות ולנקות, לנקות.

העלמת ממני
פניך,
געגוע צובט, מייסר.
ביקשת שוב:
'של נעליך',
אך היצר - הוא לא מוותר.

למרות האובדן
התעקשתי,
הפניתי ערפי - לא כואב!
קראת עידן,
לא שמעתי.
הנח לי כבר! די! לא אוהב.

והיה לי לפלא
כיצד
כשכפית עלי הרריך,
צף לו, עולה
עוד מימד
כשביקשת שוב - של נעליך.

ועכשיו - שבועות ששתקתי,
שום דבר כבר בפנים לא כואב.
שבועות! אלוקים! אן הגעתי?!
טהר לי הלב, רק הלב...

ודמעה, רק אחת
שבכתה לי,
עקרה קול ארסי, מהוסה.
אל תכה אותי, די!
 

נו, הבנתי!

אמרתי לך כבר...רוצה!!

ועד שאומר:
התעקשת,
ואז, כשאומר:
תתעקש,
כי עד אומר: 
לא תתרצה,
עד יכריז בי הקול:
אני רוצה.