שירה כהן / הירח, את יודעת

הירח, את יודעת / שירה כהן 

הירח, את יודעת, יודע כבר הכל

מספרים לו, כשהלילה, 

מפציע אל התכול. 

וכשהשמש כבר נוגעת 

בין גלי הים, 

הוא טובל אז בבריכת 

הסודות של העולם. 

כן, הירח כבר יודע

שהלילה את לבד. 

וכל השמות שהיו ואינם, 

מופיעים בליבך הנפחד. 

נעורים חלפו בטרם

חיית אותם עד כלות - 

והתחזקה תפילתך,

והתרפא מבטך, 

מכל היבלות. 

הירח, את יודעת, יודע כבר הכל

מספרים לו, כשהלילה, 

אינו מרשה לשאול. 

וכשהשמש כבר צוללת

אל תוך הנאלם, 

הוא מאיר לך את הדרך

באורו המעומעם. 

כי הירח כבר יודע 

שהלילה את ערה. 

וחולפות הרכבות, 

כמו אז... בשיירה. 

ואת אוזנייך מפלחות 

שריקות הקלגסים,

ומבטה של האחות

כמו שואל: "ומה עושים?"

הירח, את יודעת

מבין אותך כל כך. 

הוא לא ישאל כיצד אהבת,

הוא רק ישמע אותך. 

והוא יצעד איתך בלאט

עם השמות והצלילים,

והוא ירכין את המבט

כשיעברו בך הצללים.

והוא יסכים להיות מעל

ולרדת, אם צריך. 

לו רק תגידי "לא אשאל",

כשיחשיך...