כ' סיון – התענית שהשתכחה

האם אכלתם היום כרגיל? סביר להניח שכן. במשך מאות שנים, עם זאת, כ' סיוון היה יום תענית בכל קהילות אשכנז.

מקורו של הצום בעלילת דם שהתרחשה בצרפת בשנת 1171. יהודי היה עד למעשהו של גוי שהטביע בנהר ילד קטן – והגוי, מחשש שהיהודי ילשין עליו, הלך וטען בפני הרשויות שראה יהודים רוצחים ילד. בספרו 'עמק הבכא' כותב רבי יוסף הכהן כי כל הקהילה היהודית בעיר – 31 נפש – הועלתה על המוקד.  בפני היהודים הללו הועמדה האפשרות להתנצר ולהינצל, אבל הם כולם סרבו ונשרפו למוות תוך שהם שרים את תפילת 'עלינו לשבח'. לזכרם של אותם קדושים שנספו בכ' סיוון, תיקן רבנו תם, גדול חכמי צרפת דאז, תענית לדורות. רבנו תם כתב על תיקון התענית הזו: 'גדול יהיה הצום הזה מצום גדליה, כי יום כיפורים הוא'.

(צילום: אורי לנץ / פלאש 90)

על אף שהצום התקבל על ידי כל קהילות ישראל באנגליה, צרפת, וחבל הריין, עם השנים השתכח ברוב המקומות. אלא שאז שבה והתרחשה טרגדיה קשה בתקופת סיוון: 'גזירות ת"ח ות"ט', הכינוי שניתן לפרעות שנעשו ביהודים בשנים 1648-1649. במהלך פרעות אלה, הקוזקים האוקראינים התקוממו כנגד ממלכת פולין הפיאודלית, וכחלק מההתקוממות טבחו ביהודים, שנתפסו בעיניהם כנציגי המשטר. החורבן שסבלה יהדות פולין היה נורא: למעלה ממאה אלף יהודים מתו במיתות משונות שונות, וכשליש מהקהילות היהודיות בפולין ובאוקראינה נחרבו. טבח זה נחשב לטרגדיה הלאומית הגדולה ביותר מאז מרד בר כוכבא.

בשנת 1950, עם שכוח מרד הקוזקים, התכנס 'וועד ארבע הארצות', הוועד העליון של יהודי פולין בו כיהנו גדולי הדור ופרנסי הקהילות. הוועד חזר ותיקן את יום כ' בסיוון כיום תענית בכל רחבי פולין, וכתב כי תענית ציבור זה תהיה: "ביום עשרים בחודש סיוון לדורות, בו ביום שנעשו הריגות נמירוב כידוע לכל, שהייתה קהילה ראשונה שמסרו עצמן להריגה על קדושת השם זכותם יעמוד לנו, והשם ינקום דמם". התקנה המחייבת שהתקבלה חלה על קהילות פולין בלבד, אבל קהילות רבות אחרות באירופה קיבלו עליהן לשמור אף הן תענית זו.

צרות אחרונות משכיחות את הראשונות, ואחרי השואה השתכחה תענית זאת. אולם מעניין לספר כי בחסידות בעלזא, למשל, התקין האדמו"ר לפני שנים אחדות לומר סליחות ביום כ' בסיוון, ואילו לפני כשלוש שנים התפרסם פסק של הרב ניסים קרליץ לפיו עדיף שלא לקיים חופה בתאריך זה.