לאישה
מתחת לסולם: מה יעקב אבינו היה אומר על הפקק של הבוקר?
יעקב יצא לדרך לא מוכרת, בלי ודאות ובלי תוכנית גיבוי, וגילה דווקא באמצע שום מקום שמישהו מלווה אותו. מה זה אומר, ואיך זה קשור אלייך?
- שירה פריאנטלמעקב
- ז' כסלו התשפ"ז||
גם כשנדמה שאת צועדת לבד, יש מי שמלווה אותך בדרךאנחנו מתכננות תוכניות, רוצות שהימים שלנו יתנהלו על מי מנוחות, אבל החיים (כמו החיים) מנחיתים עלינו בלת"מים ומוציאים אותנו מאזור הנוחות. מה עושים? הביטו על אבות האומה - חכמינו ז"ל מלמדים אותנו שגם להם היו לא מעט אתגרים במשפחה. מאברהם יצא ישמעאל, מיצחק יצא עשיו, אבל אצל יעקב אבינו? "מיטתו שלמה", הכל הלך פיקס. וזה הוויז האמיתי לחיים שלנו.
פרשת ויצא נפתחת בפסוק "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". באר שבע מסמלת את המקום המוגן, אזור הנוחות שלנו. חרן הוא מלשון חרון אף, הכניסה אל תוך סבך ענייני העולם הזה, השגרה השוחקת, האתגרים וההתמודדויות המורכבות. המסר מהפסוק הזה הוא שכל אדם נדרש מדי פעם לצאת מהמקום המוגן והמוכר שלו ("באר שבע") אל מרחבי החיים והאתגרים ("חרן"), כדי לגלות שם את ניצוצות הקדושה ולהפוך גם את המקומות החשוכים ל"בית אלוקים".
כל פינה בחיים שלנו יכולה להפוך לבית האלוקיםמה קורה כשעוצרים לישון באמצע הדרך?
בדרכו לחרן, כשהשמש שוקעת והוא עוצר ללון במקום אקראי, יעקב זוכה בחלום פלאי. בחלומו הוא רואה סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. שם, בתוך החושך והבדידות, מתגלה לו ה' ומבטיח לו שמירה וליווי צמודים לכל אורך הדרך. החלום הזה הוא מפה מעשית, שעוזרת לנו לעבור את כל המסעות והאתגרים של החיים מבלי לאבד את העשתונות.
כשיעקב מתעורר מהחלום, הוא קורא בהתרגשות "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי", ומכריז שזהו "בית אלוקים" ו"שער השמיים". מהחוויה הזו אפשר לקחת כמה תזכורות מעולות לימים העמוסים שלנו:
הרגליים בבוץ, הראש בעננים
הסולם שראה יעקב מוצב ארצה, וראשו מגיע השמיימה. הבסיס שלו נעוץ עמוק בתוך האדמה שעליה אנחנו דורכות. גם כשאנחנו שקועות עד הראש בענייני היומיום, בקניות, בכביסות או בעבודה, קיים גשר רציף בין המציאות הארצית שלנו לעולמות העליונים.
החיבור שלנו לשמיים מתרחש גם ברגעים שהם כביכול הכי "שוליים" בחיים שלנו. כשאת עומדת במטבח אחרי יום בישולים, עייפה וגמורה, ואת עוצרת לרגע לומר "מזמור לתודה" על כל השפע שיש לך בחיים, על האוכל על השולחן ועל האפשרות להזין את היקרים לך - בדיוק שם האדמה והשמיים נפגשים.
או כשאת נמצאת בשיא הלחץ של הבוקר, הילד לוקח את הזמן עם הנעליים, ואת בוחרת לקחת נשימה עמוקה ולדבר בנחת – זו בדיוק המהות של הסולם. לקחת מציאות ארצית מעיקה, ולהעלות אותה למקום גבוה של מידות טובות. כמו הסולם של יעקב, הרגליים שלנו אולי תקועות עמוק באדמה ובטרדות היומיום, אבל הראש והכוונות שלנו תמיד יכולים להיות מחוברים לשמיים.
מי צועד איתך בחושך?
גם כשאת מרגישה בודדה בדרך הארוכה שנקראת החיים, המלאכים מלווים אותך בכל צעד. ההבטחה שניתנה ליעקב (ולנו) מדברת על כך שתמיד נהיה מוקפות בהשגחה וליווי, גם כשהדרך משובשת.
כשאת מוצאת את עצמך יושבת בלילה לבד עם הדאגות שלך ומרגישה שאין אף אחד בעולם שיכול להבין את מה שאת חווה – הרגע הזה הוא בדיוק ה"חרן" שלך. הידיעה שאת עטופה בהשגחה שמעניקה לך כוחות מחודשים, היא המלאך ששומר עלייך.
גם שינויים גדולים בחיים - כמו מעבר דירה, התחלת תפקיד חדש או פרידה ממסגרת מוכרת - מביאים איתם תחושת זרות וחשש אמיתי מהלא נודע. בדיוק כמו יעקב שיצא לבד אל מציאות זרה, גם את פוגשת מעברים שמרגישים מנוכרים ומאיימים. כשאת מגלה עזרה מהשמיים, בדמות אדם טוב שפתאום מופיע או תחושת ביטחון פנימית שמגיעה מעצמה - זהו בדיוק הליווי השמיימי שמראה לך שאת אף פעם לא צועדת לבד.
המלאכים בסולם לא רק עולים, הם גם יורדים.התור בקופת חולים כשער השמיים
אנחנו נוטות לחפש משמעות במקומות רחוקים ומגלות שדווקא תחנת ביניים יכולה להפוך ל"בית אלוקים". הקדושה נמצאת מעבר לבית הכנסת, למסע לאומן או לקברות צדיקים. יעקב אבינו לא הגיע למקום קדוש ומפואר. הוא בסך הכול עצר ללינת לילה במקום אקראי לחלוטין, רק כי "בא השמש" והוא היה חייב לנוח. תחנת ביניים אפרורית, עצירת חירום באמצע שום מקום, בתוך חושך מוחלט ופחד מפני עשיו. ושם בדיוק מתגלה שער השמיים.
זה מה שקורה גם אצלנו בחיים. אנחנו מחפשות את השם יתברך באירועים גדולים, ושוכחות שהוא מחכה לנו במקומות הכי שגרתיים, ואפילו הכי חשוכים. הקדושה מתגלה פתאום בתוך תור ארוך ומייגע בקופת חולים, כשאת מצליחה לסלוח למישהו שנדחף. היא גם יכולה להתגלות באמצע פקק, עם רמזורים שלא מתחלפים לירוק ומכוניות שלא זזות. במקום להתעצבן, את בוחרת להאזין לשיעור תורה ונהנית מהרגע, כשעד לפני שנייה רצית לצעוק.
החיים שלנו מלאים במקומות כאלה באמצע הדרך, תחנות ביניים אפורות שנראות סתמיות לחלוטין. ברגע שנפקח עיניים, נגלה שאין שום מקום שהוא סתמי. כל פינה בחיים שלנו יכולה להפוך לבית האלוקים.
למה המלאכים גם יורדים?
המלאכים בסולם לא רק עולים, הם גם יורדים. זה מלמד אותנו שהנוכחות האלוקית מלווה ומחזיקה אותנו גם בירידות של החיים, ולא רק ברגעי השיא.
בתקופות של חוסר ודאות, פחד או כאב, כשאת מרגישה חסרת אונים וחסרת שליטה - דווקא שם האמונה שלך מתחזקת. את מסכימה להרפות, לשחרר שליטה ולהשליך יהבך על השם. היכולת לעצור בתוך התסכול, לקבל את המציאות בענווה ולהגיד "גם זה לטובה", היא קדושה שצומחת מתוך השבר.
זהו מסר אדיר לחיים של כל אחת מאיתנו. החיבור לבורא עולם נוכח בתוך הקושי, ולא רק בימים הזוהרים ביותר שלנו. יותר מכך, דווקא הנפילה עצמה היא זו שמולידה את העלייה הגדולה ביותר.