הילד שלכם מתקשה בקריאה? זה מה שיעזור לו

הורים רבים בישראל מכירים מקרוב את התחושה המלחיצה הזו: הילד כבר לומד בכיתה א' או ב', כל החברים מסביבו כבר קוראים ספרים, אבל הוא עדיין מתאמץ ונאבק על פענוח של כל מילה ומילה. באופן טבעי משהו מלחיץ, ומיד עולות בראש מחשבות מדאיגות. אולי הילד פחות חכם ממה שחשבנו? אולי יש לו בעיה פיזית בראייה שמונעת ממנו לזהות את האותיות?

מחקר נרחב ויוצא דופן בהיקפו, שהציגה השבוע אוניברסיטת טקסס A&M, מציע להורים המודאגים תשובה מרגיעה במיוחד, אך גם מפתיעה למדי. צוות החוקרים, בהובלת ד"ר דניאל היובסקי מהמחלקה לפסיכולוגיה חינוכית, בשיתוף חוקרים מובילים מאוניברסיטאות קנזס, סנט ג'ונס, מונטקלייר וטמפל, איחד לא פחות מ-50,000 מתאמים מתוך 137 מערכי מבחנים קוגניטיביים ומבחני הישגים שונים לכדי מודל סטטיסטי משוכלל אחד. המחקר המקיף, שפורסם בכתב העת המדעי Journal of Intelligence, הוביל לשתי הפתעות מרכזיות שמערערות על התפיסות המקובלות כיום.

הפתעה הראשונה היא שעיבוד חזותי, כלומר הדרך שבה מוחו של הילד קולט ומפענח את הצורה של האותיות, לא נמצא קשור באופן משמעותי ליכולת הקריאה בפועל. ההפתעה השנייה נוגעת ליכולת השכלית: אינטליגנציה כללית אמנם קשורה לקריאה, אך השפעתה קטנה בהרבה מכפי שנטו להאמין בעבר. לדברי ד"ר היובסקי, קושי בקריאה איננו סימן ליכולת נמוכה, אלא משקף לרוב מיומנות ספציפית אחת שפשוט זקוקה לחיזוק.

אז מה הן שתי המיומנויות שהתגלו במחקר כמנבאות החזקות ביותר להצלחה? הראשונה היא עיבוד שמיעתי - היכולת של המוח לזהות ולהבחין בין הצלילים הנפרדים שמרכיבים מילה, מיומנות המסייעת לילד לחבר בין הצליל לבין האות הכתובה. השנייה היא ידע והבנה - אוצר המילים, המושגים והידע הכללי שהילד צובר מלמידה ומחוויות היום-יום, שבעזרתם קל לו בהרבה להבין את המשמעות של משפטים וטקסטים.

הבשורה הטובה היא שהורים יכולים לחזק את שתי המיומנויות הללו בבית בקלות. אפשר לשחק משחקי צלילים וחרוזים ("באיזה צליל מתחילה המילה שולחן?"), לשיר יחד שירים שמחדדים את האוזן למקצבים, ולנהל שיחות פתוחות ומעשירות סביב השולחן.

בנוסף, מומלץ להמשיך לקרוא לילדים ספרים בקול רם גם כשהם כבר יודעים לקרוא לבד, ולצאת איתם לטיולים שירחיבו את האופקים. במידה והקושי נמשך לאורך זמן, מומלץ להתייעץ עם המחנכת או עם איש מקצוע כדי לזהות בדיוק איזו מיומנות מצריכה טיפול.