מה היהדות אומרת על בדידות?

כבר בבריאת האדם, עוד לפני חטא עץ הדעת, נאמר: "ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, יח).

הגמרא מספרת על חוני המעגל, שישן שבעים שנה. כשהתעורר, הגיע לבית המדרש ושמע את החכמים אומרים שהלימוד ברור להם כבימי חוני המעגל. הוא אמר להם שהוא חוני, אך הם לא האמינו לו ולא נהגו בו כבוד כראוי. חלשה דעתו, ביקש רחמים על נפשו ונפטר. על כך אמר רבא: "היינו דאמרי אינשי: או חברותא או מיתותא" (תענית כג, א). כך אומרים הבריות: או חברותא - או מיתה.

שלמה המלך משווה בין מי שיש לו חבר לבין מי שנשאר לבדו: "טובים השנים מן האחד, אשר יש להם שכר טוב בעמלם. כי אם יפלו, האחד יקים את חברו, ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו" (קהלת ד, ט-י). חכמי המשנה הורו לבנות את הקשרים האלה. יהושע בן פרחיה אמר: "עשה לך רב, וקנה לך חבר" (משנה אבות א, ו), והלל הזקן הזהיר: "אל תפרוש מן הציבור" (משנה אבות ב, ד).

נביאים ומלכים שהרגישו לבד

דוד המלך התפלל: "פנה אלי וחנני, כי יחיד ועני אני" (תהילים כה, טז). אליהו הנביא ברח למדבר, ובמערה בהר חורב אמר לקב"ה: "ואותר אני לבדי, ויבקשו את נפשי לקחתה" (מלכים א יט, י). הקב"ה השיב לו: "והשארתי בישראל שבעת אלפים" (מלכים א יט, יח).

כשבאו על איוב צרותיו, שלושת רעיו שמעו ובאו "איש ממקמו". "וישבו אתו לארץ שבעת ימים ושבעת לילות, ואין דבר אליו דבר, כי ראו כי גדל הכאב מאד" (איוב ב, יא-יג).

הגמרא מספרת על תלמיד של רבי עקיבא שחלה, ואיש מן החכמים לא בא לבקרו. רבי עקיבא נכנס אליו, ובזכות שטאטאו והזו מים על הרצפה לפניו, החלים. אמר לו התלמיד: "רבי, החייתני". יצא רבי עקיבא ודרש: "כל מי שאין מבקר חולים, כאילו שופך דמים" (נדרים מ, א).

המקורות מתארים את הבדידות כמצב קשה, מהפסוק שבו מופיע לראשונה "לא טוב" בתורה ועד דברי רבא על חוני המעגל. לצד זה הם מציבים דרכים מעשיות: לקנות חבר, לא לפרוש מן הציבור, לבקר את החולה ולשבת ליד מי שכואב לו, גם בלי לומר דבר. ומי שמרגיש לבד, יכול לפנות אל הקב"ה, כפי שעשו דוד המלך ואליהו הנביא.

גם אם אתה לבד, אתה יכול להתמודד עם העולם הזה, כי בורא עולם תמיד איתך. חיזוק מיוחד מהרב שניר גואטה. צפו