מה קורה כשאת מתפללת מכל הלב ולא נענית?

לפעמים אנחנו מתפללות מכל הלב על דברים שאנחנו ממש רוצות. אנחנו נלחמות כדי להשיג אותם, מתווכחות עם המציאות, מבקשות פתרון מהיר למשבר מורכב, ומקוות בכל מאודנו שהדברים יסתדרו בדיוק כפי שתכננו. אבל מה קורה כשהתשובה שמתקבלת מלמעלה היא כביכול "לא", או שהיא לא נענית בכלל? איך אפשר להמשיך מכאן?

פרשת וירא מפגישה אותנו עם קונפליקט אנושי ואמוני מהמעלה הראשונה. הקדוש ברוך הוא משתף את אברהם בכוונה להחריב את סדום ועמורה בשל עוונותיהם הקשים של תושביה. עבור אברהם, שמייצג את החסד המוחלט ואהבת הבריות, סדום מנוגדת לכל מה שהוא מאמין בו. אנשיה רשעים, אכזריים ומנותקים מכל צלם אנוש.

אדם אחר במקומו היה יכול לומר: "ריבונו של עולם, מגיע להם. תעשה מה שנכון". אבל אברהם הוא אב רוחני ורחום של כל העמים, כפי שכתוב "כי אב המון גויים נתתיך". הלב שלו אינו מסוגל לשתוק אל מול חורבן אנושי.

לכן אברהם פותח במשא ומתן מול הקדוש ברוך הוא, במטרה לבטל את רוע הגזרה: אולי יש חמישים צדיקים בקרב תושבי העיר? האם חלילה לך להמית צדיק עם רשע? הוא יורד מחמישים לארבעים, שלושים, עשרים, ועד לעשרה צדיקים בלבד. הוא מנסה להפוך כל אבן כדי למצוא זכות ולהציל את העיר מאבדון. אולם לבסוף מתברר כי אפילו עשרה צדיקים אין בנמצא, והגזירה נחתמת.

כאן מגיע רגע האמת של אברהם אבינו. הרגע שבו ברור שהבקשה שלו, למרות כוונותיו הטובות, לא התקבלה.

איך אדם מגיב כשמשבשים לו את כל התוכניות? לרוב האנשים קשה מאוד להתמודד עם דחייה. הם כועסים, מתמרמרים, או מרגישים שנעשה להם עוול. אבל תגובתו של אברהם שונה. ברגע שהוא מבין שגם מניין צדיקים איננו, הוא לא מתווכח עוד, אינו מטיח האשמות, אלא "ואברהם שב למקומו".

אברהם הבין שהגיע לקצה גבול הרחמים ושאין עוד מקום למיקוח. המשפט "שב למקומו" מסמל את ההשלמה של אברהם עם גזר הדין ואת ההבנה שנעשה פה משפט צדק. הוא עשה את כל שביכולתו, וכעת הוא חוזר לתפקידו ולמקומו הרגיל. כלומר, הוא מקבל את הדין באהבה.

חזרה להווה. כל יום אנחנו עומדות במצבים כאלו. כמה פעמים התפללנו על בריאות, שידוך או ישועה פרטית אחרת? כמה פעמים קיבלנו מציאות שונה לחלוטין ממה שקיווינו? אבל מה שניתן ללמוד מפרשה זו, שהרגעים האלו הם מבחן האמונה האמיתי שלנו.

קל מאוד להרגיש קרובות לבורא עולם כשהכול זורם וכשהתפילות נענות מיד. אבל האמונה האמיתית מגיעה בדיוק כשנסגרים שערי שמיים, וכשהתשובה היא לא מה שרצינו.

אברהם אבינו מלמד אותנו סוד על החיים. אמונה אמיתית אינה דורשת שהקב"ה ימלא את כל תפילתנו ורצוננו. עם זאת, עלינו לזכור שהנהגת הבורא תמיד טובה ומלאת חסד, גם אם קשה לנו להבין את זה באותו רגע.

השילוב המופלא הזה, של להילחם בכל הכוח על מה שחשוב לנו, אבל כשמגיעה ההכרעה מלמעלה - לדעת לקבל את הדין באהבה, הוא הצידה לדרך שנוכל לקחת איתנו השבוע.

תרגיל כתיבה: "הרגע שבו את בוחרת להרפות"

1. עצמי לרגע את העיניים וחשבי על פעם אחת בחיים שבה התפללת מכל הלב על משהו – שידוך, בריאות, פרנסה או ישועה – והמציאות הובילה אותך למקום אחר לגמרי ממה שביקשת.

2. פתחי את המחברת או הדף, וכתבי את המשפט הבא: "יש את הרגע הזה שבו את מבינה שאין טעם להילחם יותר במציאות...".

3. תארי במשך כמה דקות את תחושת ה"אחרי", הרגע שבו הפסקת להתווכח עם מה שקרה והחלטת לקבל אותו (או לחזור "למקום שלך"). האם משהו השתנה? האם המציאות השתפרה? האם התפיסה שלך השתדרגה? האם יכולת לראות שהכול לטובה?

בהצלחה.