עדיין לא סלחת לעצמך? 5 תובנות לפני שנכנסים לשנה החדשה

אנחנו נכנסות לימי הרחמים והסליחות עם רשימה ארוכה של בקשות מחילה - מה', מהזולת, מבן/בת הזוג, מההורים. אבל יש בקשת מחילה אחת שרובנו שוכחות להכניס: סליחה מעצמנו.

לפני שנכנסים לשנה החדשה, שווה לעצור ולשאול: האם מגיע לי לסלוח גם לעצמי? הנה חמישה דברים שיעזרו לך לענות על השאלה הזו.

1. הכעס העצמי הבלתי פוסק הוא לא ענווה

יש הבדל עצום בין הכרה כנה בטעות לבין להישאר תקועה בתחושת אשמה שנה אחרי שנה. הרמב"ם בהלכות תשובה מגדיר בדיוק את שלבי התשובה - הכרה, חרטה, עזיבת החטא ווידוי - אבל בשום מקום אין דרישה להיתקע לנצח ברגש האשמה.

מי שחושבת שהיא צריכה "להעניש" את עצמה שוב ושוב כדי להוכיח שהיא מבינה כמה חמור מה שעשתה, מניחה שהמעשה שלה כל כך משמעותי שהוא ראוי לתשומת לב בלתי פוסקת. זו, במידה רבה, גרסה של גאווה: להישאר במרכז הבמה של הכאב העצמי, במקום לעשות את מה שהתשובה באמת דורשת - לתקן ולהמשיך הלאה. ענווה אמיתית היא לקבל שגם הטעות שלך, וגם התיקון שלה, הם חלק טבעי מהיותך אנושית, לא אירוע שצריך להנציח.

2. התשובה עצמה היא כבר מעשה של סליחה

כשאדם עושה תשובה שלמה, הוא לא רק "מקבל מחילה" מבחוץ, הוא משתתף בתהליך שמשנה את עצם המעשה. חז"ל תיארו כיצד תשובה מאהבה יכולה להפוך זדונות לזכויות (יומא פו ע"ב). זו לא רק סליחה חיצונית שמגיעה מלמעלה, זה תהליך פנימי שבו האדם הופך להיות אדם אחר, ובכך "סוגר" את הפרשה מבפנים. הימנעות מלסלוח לעצמך, במובן מסוים, מסרבת לקבל את המתנה הזו של התשובה.

3. יש הבדל בין "סליחה לעצמי" לבין "זה לא היה נורא"

כאן צריך להיזהר. הרעיון של סליחה עצמית לא אמור להחליף את תהליך התשובה האמיתי. "סלחתי לעצמי" לא יכול לבוא במקום וידוי כן, חרטה אמיתית ותיקון בפועל. הסכנה היא להשתמש ברעיון הזה כדי לעקוף את העבודה הקשה, במקום להשתמש בו כדי להשלים אותה. סליחה עצמית בריאה מגיעה אחרי התהליך, לא במקומו.

4. עצבות אינה סימן לרוחניות - היא לרוב מכשול לה

רבי נחמן מברסלב עסק רבות בסכנה שבעצבות ובדכדוך, וראה בהם מכשול משמעותי בעבודת ה', לעומת השמחה שהיא כלי מרכזי לעבודה רוחנית תקינה. אדם ששקוע בייסורי מצפון מתמשכים על עברו מתקשה הרבה יותר לגשת לשנה החדשה בלב פתוח, באנרגיה חיובית ובתקווה - וכל אלה הם המרכיבים הדרושים לתשובה אמיתית ולקבלה טובה של השנה הבאה.

5. אלול הוא הזמן לשחרר, לא להעמיק אחיזה

חודש אלול כולו בנוי כתהליך שמוביל לקראת יום הכיפורים - יום שבו אנחנו יוצאים נקיים לגמרי מחטאים. מי שממשיכה לשאת אשמה על עצמה גם אחרי וידוי כן, חרטה אמיתית ותיקון בפועל - מציבה סטנדרט מחמיר יותר ממה שהיהדות דורשת.

סליחה עצמית היא חלק בלתי נפרד מתהליך התשובה השלם. כשהוא נעשה כראוי, תוכלי להיכנס לשנה החדשה עם לב פתוח, ולא עם רשימת חובות שלא נגמרת.

בקשת סליחה: מיטב הסרטונים שיתנו לכם חשק להשקיע

הרב חיים זאיד ודורון ביטון במפגשים מרתקים: בקשת סליחה