עניו או גאוותן? 5 סימנים שיגלו לך מי אתה באמת

ספר חובות הלבבות מאת רבנו בחיי אבן פקודה הוא אחד מספרי המוסר המרכזיים ביהדות. בשער הכניעה (פרק ז') מציג המחבר חמישה מצבי מבחן שבהם ניתן לאמוד האם אדם אכן הגיע למידת הענווה האמיתית. לא ענווה מדומה לעיני הזולת, אלא כניעה פנימית ואמיתית לפני הבורא.

1. בשעת כעס

כאשר יש לאדם יכולת לנקום במי שמבזה אותו בדברים או במעשים, ובכל זאת בוחר לשלוט ברוחו ולמחול - כאן נבחנת מידת ענוותנותו.

"אחד מהם בעת חוזק כעסו על מי שמבזה אותו בין במאמר בין במעשה שאם ימשול ברוחו וימחול אחר היכולת להינקם מענוה ושפלות יורה על ברור כניעתו".

2. בשעת צרה

כאשר פוקד את האדם אסון בממונו או בקרוביו, ומצליח להצדיק את דינו, הרי שכניעתו לאלוקים מוכחת ואמיתית.

"והשני כשיפגעהו פגע בממונו או יקרהו מקרה בקרוביו אם עבר הסבל על החרדה וירצה בגזרת הבורא ויצדיק את דינו יורה על כניעתו הטובה ושפלותו לאלהים".

3. בשעת שבח או גנות

כאשר מדברים על האדם לשבח או לגנאי, כאן ניכרת ענוותנותו בתגובתו. אם שיבחוהו, הוא מקטין בעיניו את מעשיו ואינו שמח בתהילתו, שכן אינו יודע אם מעשיו התקבלו כראוי לפני הבורא, ומכיר בכך כי חובתו לפני הבורא גדולה הרבה יותר.

כל שכן אם שיבחו אותו בטעות, יודה בכך ולא ייחס לעצמו את הדברים.

"והשלישי כשיתפרסם ענינו אצל בני אדם בטובה או ברעה שאם ישבחוהו על טובה שעשה יבז למשבחו עליה ותהיה נקלה בנפשו וקטנה בעיניו מהיותה מקובלת ורצויה אצל הבורא לקטנותה נגד מה שהוא חייב בו... כ״‎ש אם ישבחנו בשקר שצריך להרחיק הדבר ההוא מעצמו... ואם יזכור ברעה שעשה יודה על נפשו בקצורו ואל יחזר אחר אמתלאות להנקות ממנה ולזכות עצמו... ואל ישתדל להכלים (ס״‎א להכחיש) המספר ואל יאשימנו על אשר גלה אותו, אבל יאמר לו אחי מה שעור מה שהשקפת עלי מרוע מעשי אצל מה שלא ידעת ממני אשר האריך לי הבורא סתרו בהם ואלו היה נגלה לך רוע מעשי ועונותי היית בורח ממני ומפחד מעונש הנורא עליהם".

ואם סיפרו עליו דברי שקר, הוא אינו נפגע ואינו מבקש נקמה, אלא תולה את הצלתו מן החטא בחסדי הבורא.

"ואם מה שספרו עליו שקר יאמר למספר אחי אין מן התימה מה שהצילני הבורא מעשות מה שתלית בי אצל רוב הטובות אשר גמלני אך התימה סתרו עלי במה שהוא יותר מגונה וגדול מאד ממה שספרת עלי, הרף אחי וחמול על זכיותיך שלא תאבדנה ממך ולא תרגיש..."

4. בשעת הצלחה

כאשר הבורא מעניק לאדם טובה גדולה כמו חכמה, עושר, כבוד או מעמד - שאנשים נוהגים להתפאר בה, ולמרות זאת הוא אינו מתגאה, בכך מתגלה כניעתו.

"והרביעי כשייטיב לו האל בטובה גדולה ובחכמה יתירה ותבונה רבה או עושר גדול או כבוד אצל המלכות והדומה לזה ממה שנהגו בני אדם להתפאר בהם ולהתגאות בעבורם וישאר על ענין שפלותו קודם לכן ולא הוסיף אלא ענוה ושפלות לפני האלהים וכבוד וטובה לבני אדם... אז יתברר מצפונו ותאמן כניעתו..."

5. בשעת הוכחה עצמית

כאשר האדם מוכיח את עצמו ומודה בחטאיו מרצונו, ללא כפייה חיצונית, כשאין אדם אחר שיכול לדרוש זאת ממנו, הרי זו עדות עמוקה לכניעה פנימית כלפי שמים.

והחמישי כשהוא מוכיח את נפשו ונותן דין הבורא מעצמו אעפ״‎י שאין יכולת לדין על זה תתברר כניעתו לאלהים ושפלותו ושחותו..."

ומסכם בעל חובות הלבבות:

"ועם המאורעים האלה והדומים להם יתקיימו סימני הכניעה לאל יתעלה והשפלות מן הנכנעים ותראה אמונת לבבם בהם".

הרב יגאל כהן בשיחה מיוחדת בגנות מידת הגאווה ובשבח הענווה. וגם: איך ניתן להגיע לשלמות במידה זו?