המילים שכולאות אותך: חמישה משפטים שאת חייבת להפסיק להגיד לעצמך

אנחנו משוחחות עם עצמנו אלפי פעמים ביום. הדיאלוג הפנימי הזה הוא הפסקול של חיינו, והוא משפיע על הכל: על רמת האנרגיה שלנו, על הביטחון העצמי ואפילו על האופן שבו הגוף שלנו מתמודד עם סטרס. הבעיה היא שלעיתים קרובות, אנחנו הופכות למבקרות הכי קשוחות של עצמנו, ומשתמשות במשפטים שמעולם לא היינו מעזות לומר לחברה טובה.

1. "אני חייבת להספיק הכול" - המשפט הזה יוצר תחושת כישלון תמידית. מכיוון שאי אפשר באמת להספיק "הכול", אנחנו מסיימות את היום בתחושת חוסר סיפוק, גם אם עשינו המון. המרדף אחרי ה"הכול" משאיר אותנו מרוקנות. במקום זאת אמרי: "אני בוחרת להתמקד במה שחשוב באמת היום, ומה שלא אספיק - יחכה למחר."

2. "אני לא מספיק טובה בזה" - משפט מקטין שגורם לך לחסום במו ידייך את הלמידה וההתפתחות האישית שלך. הוא מקבע אותך במצב קיים ומונע ממך לנסות דברים חדשים מחשש לטעות. השתחררי מכבלי השלימות. אם תאמצי תודעת צמיחה, תגלי בקושי הזדמנות לשיפור היכולות שלך. במקום זאת אמרי: "אני עדיין בתהליך למידה של המיומנות הזו, וכל ניסיון מקדם אותי."

3. "אם רק הייתי יותר (רזה/צעירה/עשירה/יפה), הייתי מאושרת" - המשפט הזה מציב את האושר שלך בתנאי שאינו קיים כרגע, וגורם לך לפספס את החיים שקורים עכשיו. חשוב להפסיק להתנות את שביעות הרצון העצמית בשינויים חיצוניים ולהתחיל למצוא עוגנים של שמחה במציאות הנוכחית שלך ובזכות מה שכבר יש לך. במקום זאת אמרי: "אני מעריכה את מה שיש לי עכשיו ומודה על כך לה' יתברך, ובו זמנית פועלת לעבר המטרות שלי מתוך אהבה ולא מתוך חוסר."

4. "אני תמיד הורסת הכול" - שימוש במילים כמו "תמיד" או "אף פעם" גורם לך לפספס את הערך העצמי האמיתי שלך. טעות אחת הופכת בראשך לזהות שלמה, וחבל. במקום זאת אמרי: "הפעם זה לא הצליח כפי שרציתי, וזה ממש בסדר. מה אני יכולה ללמוד מזה לפעם הבאה?"

5. "מה יחשבו עליי?"- כשאנחנו מנהלות את חיינו לפי המבט של אחרים, אנחנו מאבדות את הקול האותנטי שלנו. חשוב לתרגל שחרור מהצורך בריצוי ולהעביר את מרכז הכובד מהסביבה אלייך פנימה. היכולת להיות נאמנה לעצמך היא המתנה הכי גדולה שתוכלי להעניק לעצמך ולסביבה שלך. במקום זאת אמרי: "הדבר החשוב ביותר הוא שאני אהיה שלמה עם הבחירות שלי."

לשנות את התדר

שינוי הדיבור הפנימי זהה למעשה לאימון שריר. בכל פעם שאת תופסת את עצמך אומרת משפט מחליש, עצרי, קחי נשימה, ונסי לנסח אותו מחדש בחמלה. את ראויה לאותו טוב לב שאת מעניקה לכל העולם.