כיצד למצוא את האור בתקופות חשוכות?

אני זוכרת ימים שבהם המציאות נצבעה באפור. למצוא ניצוץ של תקווה הרגיש כמו לחפש טיפת מים במדבר. ימים אפורים מלווים כל אחת מאיתנו בתקופות שונות בחיים. זו יכולה להיות תשישות מצטברת, הרגשה שהעולם בחוץ רועש ומציף או שישנו מעין ענן כבד על הנשמה שלנו. אם גם את מחפשת את המתג הזה שיאיר אותך, הכתבה הבאה בשבילך.

כנשות מקצוע, כאימהות, כבנות זוג וכאזרחיות בעולם מורכב, אנחנו מבינות שהחיים אינם קו ישר של אושר. אבל אנחנו גם יודעות שהכוח האמיתי שלנו טמון לא בשליטה על המתרחש בחוץ, אלא ביכולת לאמן את השריר הפנימי שלנו, שריר החוסן. להלן 4 כלים פרקטיים שיאפשרו לך לפרוץ את מעטה החושך ולמצוא את המגדלור האישי שלך.

1. להכיר בחושך

הטעות הראשונה שאנו עושות בתקופות קשות היא לנסות "לתקן" את הרגש מיד. אנו מרגישות חובה להיות חזקות, אופטימיות או פרודוקטיביות. עם זאת, השלב הראשון במציאת האור הוא לא להילחם בחושך.

• קבלה במקום שיפוט: אפשרי לעצמך להרגיש את מה שאת מרגישה. תני שם לתחושה: עצב, חרדה, ייאוש. אמרי לעצמך: "זה בסדר להרגיש ככה עכשיו”. הקבלה הזו משחררת אנרגיה עצומה שאחרת הייתה מושקעת בהתנגדות פנימית.

• גבולות מול חדשות: הגבילי את צריכת החדשות ומידע מכביד. אם העולם בחוץ בוער, את לא חייבת להחזיק את המטף. הגדירי זמן קבוע (אפילו 15 דקות) להתעדכן, וביתר הזמן, הניחי לזה. הגנה על המרחב הנפשי שלך היא מעשה של חוסן, לא של בריחה.

2. האור שבמעשים הקטנים

כאשר העולם נראה בלתי ניתן לשינוי, אנו נוטות לקפוא. הדרך לצאת ממצב הקיפאון היא על ידי התמקדות במעשים קטנים.

• שיטת 5 הדקות: האור לא תמיד מגיע כזרקור עצום, הוא יכול להיות גם נר קטן. במקום להכריח את עצמך לנקות את כל הבית, התחייבי רק ל-5 דקות של מעשה כלשהו: סידור מגירה אחת, שתיית כוס מים מלאה, שיחה מעודדת עם חברה. תחושת ההישג המזערית מייצרת דופמין ומניעה אותך קדימה, צעד אחרי צעד.

• עוגני שגרה: בתוך הכאוס, החזירי לעצמך את השליטה על הדברים הקטנים. שגרה פשוטה כמו להתעורר באותה שעה או לשתות קפה בפינה קבועה, יוצרת עוגן פסיכולוגי של יציבות.

3. להאיר יחד

בדידות היא אויב האור. בתקופות חשוכות, האינסטינקט הטבעי הוא להתכנס ולהסתגר, אך דווקא החיבור לקהילה הוא חמצן לנשמה.

• מעגל התמיכה: חפשי חברות או קבוצת תמיכה שבהן את יכולה לחלוק את המטען הרגשי שלך. דעי שאינך צריכה לשאת את הכול לבד.

• יוזמה אישית: לפעמים כדי לקבל אור, צריך להעניק אותו. התקשרי לחברה שלא דיברת איתה הרבה זמן או הכיני ארוחה קלה לשכנה קשישה. כאשר את משקיעה אנרגיה בלעזור לאחר, את מתנתקת לרגע מהכאב הפרטי שלך ומוצאת משמעות, ומשמעות היא סוג של אור.

• מפגשים לא וירטואליים: אם אפשר, ארגני מפגש פיזי של ממש. פגישה עם חברה מחוץ לבית יכולה לשחרר הורמונים מרגיעים שמחזירים את הגוף והנפש לאיזון.

4. להגדיר מחדש את האור

אנו נוטות לחשוב על "אור" כעל שמחה גדולה, אושר מושלם או פתרון קסם לכל הבעיות. כשהמציאות מאכזבת, אנחנו מאבדות תקווה. הגישה המקצועית מציעה הגדרה גמישה יותר:

• אור הוא היעדר חוסר אונים: האור אינו אושר אינסופי, אלא תחושת יכולת, שליטה ומשמעות. זה היכולת לומר: "אני לא אוהבת את המצב, אבל אני יודעת שיש לי כלים לנווט אותו”.

• החופש לבחור תגובה: הפסיכיאטר ניצול השואה ויקטור פראנקל, טען כי בין הגירוי לתגובה ישנו מרחב, ובמרחב הזה טמון הכוח שלנו לבחור את תגובתנו. היכולת לבחור בתגובה מיטיבה היא האור האולטימטיבי שלנו.

תרגיל כתיבה: המגדלור הפנימי

כדי לתרגל את שריר החוסן, נשתמש בכוחן של מילים. הקדישי 10-15 דקות לתרגיל זה, מבלי לשפוט את המחשבות העולות.

1. זיהוי האור הקטן: חישבי על שלושה דברים שקרו לך היום (או אתמול) והעניקו לך תחושה של שליטה, רוגע או משמעות. זה יכול להיות משהו פשוט כמו: לשתות את הקפה שלך בשקט, להשלים משימה קטנה בעבודה או שיחה קצרה שגרמה לך לחייך. רשמי אותם.

1. הגדרת הכוח: בחרי באחד משלושת הדברים שרשמת. תארי אותו במילים שלך והסבירי: איזו בחירה או פעולה יזומה עשית שאפשרה לרגע הזה להתקיים? (למשל: בחרתי לנקות את שולחן העבודה, ובכך בחרתי בסדר במקום כאוס).

2. הבטחה לעצמך: נסחי משפט אחד קצר שמהווה הבטחה או כוונה שתוכלי לאמץ מחר כדי לחזק את תחושת השליטה והחוסן שלך. (למשל: "מחר, אבחר להתחיל את היום בתפילה והודיה לפני שאני בודקת את הטלפון").

תרגול קבוע של הדברים הקטנים האלו יסייע לך לגלות שהאור הוא לא משהו שצריך לחפש בחוץ, אלא משהו שאת יוצרת בפנים.

שירה פריאנט היא יוצרת תוכן, משוררת ומאמנת באמצעות כתיבה טיפולית. בעלת המותג "מילה טובה - בוטיק השראה לנשים". רוצה שאכתוב על נושא מסוים? כתבי לי במייל shira.milatova@gmail.com