מהי ההגנה הכי טובה שאתם יכולים לתת לילדים שלכם? זה פשוט יותר ממה שנדמה לכם

בשנים האחרונות הפך מושג ה"מוגנות" לחלק בלתי נפרד מעולמם של הורים, מורות ויועצות. כולם רוצים להגן, לשמור, להציב גבולות נכונים ולתת לילדים תחושה של בית יציב ובטוח. אבל מה בעצם מסתתר מאחורי המילה הזאת? ומה מתוך כל זה כבר היה כתוב בתורה הרבה לפני שמומחים החלו לדבר על כך?

במרכז פרשת וַיִּשְׁלַח, שקראנו בשבת האחרונה, מופיע אחד האירועים המטלטלים ביותר בתורה – מעשה דינה. חז"ל מתייחסים למילים "ותצא דינה", ומסבירים שיוציאה של דינה החוצה לא הייתה החלק הטכני בלבד, אלא ביטוי למשהו רגשי עמוק יותר. רש"י מביא מדרש שדינה נגנזה בתוך תיבה כדי להגן עליה – מתוך כוונה טהורה וצודקת. אבל אותה הגנה מוחלטת יצרה גם פער: הילדה לא קיבלה מספיק מקום רגשי משלה, וכשנפתחה לה דלת – היא יצאה.

חז"ל אינם מבקרים, חלילה, את יעקב. להפך – הם מעניקים לנו כלי חינוכי עצום: הורים יכולים להעניק לילדיהם את כל הטוב שבעולם, אבל אם הילד אינו מרגיש שיש לו "נוכחות" ו"לב" בתוך הבית – גם מתנה גדולה עלולה להפוך לחיסרון רגשי.

לב הבית – לא רק שמירה, גם משמעות

הורים רבים משקיעים במוגנות פיזית: לדעת איפה הילד נמצא, עם מי הוא הולך, מתי הוא חוזר.
אבל מוגנות אמיתית מתחילה במקום אחר – במקום שבו הילדה או הבן מרגישים: "יש לי אמא ששומעת אותי. יש לי בית שמבין את העולם שלי.”

זה המקום שבו מציאות רגשית מונעת יציאה למקומות לא בטוחים, בלי צורך בשיחות ארוכות או בתמרורים אדומים.

המסר של פרשת וַיִּשְׁלַח הוא עדין אך חד: הגנה פיזית חשובה, אבל בלי קשר רגשי – הילד ירגיש מחוץ למעגל, ויחפש במקום אחר את מה שלא קיבל בבית.

מה לומדות מזה אימהות היום?

בעולם שמלא גירויים, תנועה וחיפוש – הכול מתחיל במבט ובנוכחות. לא צריך להיות מטפל, רב או יועץ כדי לתת לילדה תחושת מוגנות. צריך רק שלושה דברים:

1. מקום רגשי אמיתי: שיחה שמקשיבה באמת; דקות של חיבור; שאלות שמכבדות את עולמה של הילדה.

2. נוכחות ולא שליטה: לא עוד שמירה שמכבידה, אלא ליווי שמגדל. אמא שמחזיקה את היד – לא אמא שסוגרת מהדלת.

3. תחושת ערך: כשילדה מרגישה שהיא אהובה, נראית וחכמה – היא נמשכת פחות לחיפוש חיצוני אחר תשומת לב.

רגע לפני שממשיכים הלאה

הכתובים והפרשה אינם עוסקים בהורות מודרנית, אבל הם נותנים לנו את השורשים למילה שכל המדינה משתמשת בה היום: מוגנות.

אולי דינה יצאה – אבל התורה משאירה לנו הוראה עמוקה: ילד שלא מרגיש את הלב של הבית מבפנים – יצא לחפש אותו בחוץ. אבל ילד שמקבל מקום, הקשבה, חום ומשמעות – נשאר בטוח, מחובר ורגיש לעצמו.

ובסוף, כל אמא – גם בעומס הגדול של החיים – יכולה לתת לילדה את המתנה הזו: לב פועם ליד לב פועם. וזה, הרבה לפני כל "מערכת מוגנות", הוא הכלי החזק ביותר שיש לבית יהודי.

הרב ד"ר יעקב ארנברג הוא ראש מכון ארנברג – המכון ללימודי ייעוץ נישואין ומקצועות המשפחה