"איך ייתכן שאני, המגמגם של הכיתה, אמסור שיעורים לפני מאות משתתפים?"

מי שהכיר את הרב מאיר שלמה בוטמן, שליח חב"ד בנווה יעקב ועטרות, בעודו ילד צעיר, היה בוודאי משפשף את עיניו כיום למראה שיעורי החסידות הקבועים שהוא מוסר.

הרב בוטמן ניחן בביטחון שופע, בידע רב וברגישות מיוחדת, מה שהופך את שיעוריו למרתקים במיוחד. אבל כל אלו כלל לא היו גלויים בילדותו, אז בעיקר הוא נשא תואר אחד ויחיד – "הילד המגמגם".

"הילד המגמגם"

"כשהייתי בכיתה ג', הבוחן בחיידר שאל אותי שאלה שלא ידעתי לענות עליה, ומאז הכל התחיל", משחזר הרב בוטמן. "כיום אני יודע שיש מבט חסידי על העניין, ומוסבר בין היתר שהגמגום נגרם כתוצאה ממחשבה המהירה יותר מהדיבור. ייתכן שכך קורה גם אצלי, כי המחשבה שלי תמיד רצה רחוק. מספיק שמישהו יאמר לי משפט אחד, וכבר אשיב לו על עוד שמונה משפטים שהוא חושב קדימה.

"זוהי הסיבה שכילד היה לי קשה מאוד להתמודד עם המצב – עם הילדים שצחקו עליי בפנים וחיקו אותי בצורה מאוד מביישת שלא אשכח לעולם. והיה גם הקושי הנוסף – של ילד שרוצה להשמיע את עצמו ויש לו כל כך הרבה מה לומר, אך בשל הגמגום הוא הופך במשך השנים ל'ילד שלא מדבר'. בכל פעם שניסיתי לדבר – נכשלתי, וזה גרם לי הרבה בושות.

"היו פעמים רבות שבהן לא דיברתי כלל. היו פעמים שניסיתי לבטא את עצמי, אך כל הכיתה הסתכלה עליי וזה הלחיץ אותי, וגרם לי להתבייש עוד יותר. גם כיום, למרות שבמשך השנים תרגלתי הרבה מאוד שיטות ודרכים למניעת גמגום, אני עדיין מוצא את עצמי בפורומים שונים כשאני עומד מול מאות אנשים, מנסה למסור שיעור, ואז נתקע.

"ברוך השם אני לא נלחץ מזה, וממילא קל לי יותר למצוא את הפתרונות שיעזרו לי באותו רגע – טכניקות של נשימות, החלפת מילים ועוד. אבל עדיין, כשמזמינים אותי לדבר, אני הולך עם החשש הזה ביחד. אני שמח לדבר לפני יהודים ולחזק, אך זה לא אומר שאני לא חושש".

הרב בוטמן מציין שיש בידיו מכתב מהרבי מליובאוויטש זצוק"ל שעוזר לו מאוד. "הרבי כתב לאדם שהתמודד עם גמגום על כך שהוא לא צריך לחשוש, כי הוא 'יקבל את ההצעות הכי טובות בשידוכים'. נתקלתי במכתב הזה לראשונה כשהייתי בעצמי בתקופת שידוכים, לפני שיצאתי לפגישה הראשונה. המילים כל כך חיזקו אותי ונתנו לי כוח שאיתו הגעתי לפגישה, בה הכרתי לראשונה את אשתי.

"אגב, היה לי חשוב מאוד שהיא תדע עוד לפני הפגישה שאני מגמגם, לא רציתי שתופתע. רק בהמשך היא סיפרה לי שאחרי הפגישה היא שבה לביתה וסיפרה לאבא שלה: 'הוא בכלל לא מגמגם'. זה היה נכון, כי אחרי מכתב מחזק כל כך של הרבי באמת לא גמגמתי".

שליחות בשכונה הליטאית

אם כילד התמודד הרב בוטמן עם מחסומים שונים בשל הגמגום, האתגר האמיתי ציפה לו לפני כ-13 שנה, כשהגיע עם אשתו לשמש כשליחי חב"ד בשכונת נווה יעקב, אחת השכונות הליטאיות בירושלים.

"אני זוכר שבפגישות קיבלתי עם אשתי החלטה שנצא לשליחות בכל מקום שיציעו לנו בארץ או בעולם, לבד מאשר בשכונת נווה יעקב, שזו השכונה בה היא גדלה", הוא נזכר. "בסופו של דבר הגענו דווקא לנווה יעקב. לא רק שאנחנו לא רואים בכך פשרה, אלא מבינים שהשליחות כאן חשובה לא פחות משליחויות בחו"ל, ויש לנו את כל הכלים כדי להוסיף אור ולחזק לבבות דווקא כשאנו פועלים בשכונה ליטאית".

למה אתה מתכוון?

"בואו נבין מהיכן הגיע הרעיון של השליחות", מבקש הרב בוטמן. "החזון של הרבי מליובאוויטש היה להפיץ את החסידות בעולם. הוא גם נהג לצטט את מכתבו של הבעל שם טוב, שכתב בערב ראש השנה לגיסו רבי גרשון מקיטוב שהוא עלה להיכלו של משיח ושאל 'מתי יבוא כבודו?', והמשיח השיב 'כשיפוצו מעיינותיך החוצה'. כלומר: כשהמעיינות של החסידות יפוצו החוצה. מאז עסק הבעל שם טוב רבות בהפצת החסידות בקהילות היהודיות. הרבי מליובאוויטש המשיך בדרכו ואף לקח את הרעיון צעד קדימה, בהפצת החסידות בכל מקום בעולם.

"כשעברתי להתגורר בנווה יעקב, הבנתי שלהיות שליחים המתגוררים בשכונה ליטאית זו משימה בעלת חשיבות משל עצמה. לא תמיד היא קלה, כי לא קל להחדיר חסידות בציבור הליטאי.

"אני זוכר את השנים בהן הייתי תולה מודעות שהזמינו את הילדים לתהלוכת ל"ג בעומר, ומתאמץ מאוד למשוך אותם", הוא מספר בגילוי לב. "גם כשהקמנו בית חב"ד בשכונה והתחלתי במסירת שיעורי חסידות, מעטים מהתושבים גילו בכך עניין. למרות הכל לא הפסקנו לפעול, וכיום, 13 שנים אחרי שהתחלנו בפעילות, אנו יכולים להצביע על מהפך ענק בשכונה – יש לנו רשת כוללים ללימוד חסידות, עם יותר ממאה אברכים שלומדים חסידות מדי יום בקביעות. אנו מפעילים בית כנסת חב"ד, שמדי שבת מתפללים בו מאות מתפללים, חלקם עומדים על המדרגות מחוץ למבנה בשל חוסר מקום. במשך השבוע אני מוסר שיעורי חסידות רבים, ואילו אשתי מקיימת פעילות ענקית ומוסרת לפחות שלושה שיעורים בשבוע לנשים. יש גם פעילות נרחבת של ארגון "שפרה ופועה" העוזר ליולדות. בדיוק לאחרונה סיפרה לי אשתי שהן עברו את רף אלף היולדות. הפעילות כאן לא פוסקת, ובל"ג בעומר הקרוב צפויים להשתתף בתהלוכה שלנו למעלה מ-2,000 ילדים".

לא היית שמח לו היית שליח במקום אקזוטי יותר?

"אספר לך משהו", הוא משיב בכנות. "יש לי אח שמשמש כשליח חב"ד בקמבודיה. הוא פועל שם רבות, ומצליח לקרב יהודים בפעילות מופלאה. לאחרונה הוא התארח בביתי באחת השבתות, ולא גמר להתפעל מהפעילות שחובקת שכונה שלמה. אז נכון שלפעמים שליחות מעבר לים נשמעת מיוחדת יותר, אבל כשאתה משמש שליח בשכונה בה מתגוררות כ-6,000 משפחות, בידיעה שכמעט אין משפחה שלא נגעת בה בצורה כזו או אחרת, אתה מבין שיש כאן הצלחה ענקית".

ומה איתך? גם אתה למדת משהו מהציבור הליטאי?

"בוודאי. מדובר באנשים יקרים מאוד שמלמדים אותי המון. הדבר החשוב ביותר שלמדתי מהם הוא הערך של התמסרות לתורה בלי פשרות. זה לא שעולם החסידות אינו מעריך לימוד תורה, אך המודעות לכך פחות קיימת. כיום אני מקדיש שעות רבות מיומי למען לימוד תורה, וברור לי שאם לא הייתי מכהן כאן כשליח, ספק גדול אם הייתי מגיע להיקף כזה של שעות לימוד".

"לא להלחיץ את הילד"

הרב בוטמן מעיד על עצמו שיש לו קשר מצוין עם אברכים רבים בשכונה, המשתתפים בשיעוריו. "בתחילה חששתי מכך שהגמגום ימנע ממני להעביר את המסרים בשלמותם", הוא מודה, "אבל קיבלתי סייעתא דשמיא מיוחדת, והשיעורים שאני מוסר זורמים היטב. לא כי אני לא נתקע לפעמים, אלא כי האנשים בשכונה כל כך מיוחדים, שהם נותנים לי להרגיש נוח. גמגום, כידוע, מושפע מאוד מלחץ, וברגע שהלחץ לא קיים – הוא כמעט לא מורגש".

לאחרונה הזדמן לו לשוחח עם כמה הורים לילדים כבדי לשון מרחבי ירושלים, שהגיעו במיוחד לשיעורים שלו עם ילדיהם כדי להראות להם מקרוב עד כמה שהגמגום לא צריך למנוע מהם שום דבר. "כנראה שהעידוד של הילדים וההורים הוא חלק מהשליחות שלי", הוא מציין בחיוך.

יש לך טיפ או עצה להורים לילדים שמתמודדים עם גמגום?

"הטיפ הכי חשוב שלי להורים הוא לא להלחיץ את הילד, ולא לתת לו הרגשה שהוא בעל מום. זה בסדר, ומותר לו להיתקע לפעמים ולגמגם. מניסיוני, עדיף גם להימנע מלתת עצות שונות שמונעות גמגום. אמנם יש עצות כאלו, אך חשוב שהוא ישמע אותן מאנשי מקצוע מוסמכים. כי לא בטוח שהשיטה, שנראית לנו כהורים כיעילה, תועיל גם לו. והכי חשוב לשדר את המסר, שכך או כך – הכל טוב. החיים ממשיכים לזרום, ואין סיבה לוותר אפילו על משהו קטן בגלל הגמגום, כי זה פשוט לא שווה".