מהו תפקידם של המעיים, וכיצד הם קשורים לפעילות המוח?

המעיים הדקים הם צינור חלול, ארוך ומפותל, שנמצא בסוף הקיבה. תפקיד המעי הדק הוא לספוג את החומרים מהמזון שהגיע מהקיבה אחרי שנלעס בפה בעזרת הרוק – שבו נמצאים אנזימים חשובים לפירוק המזון בקיבה. ללא לעיסה טובה, הפירוק ייכשל.

שטח פני המעיים הדקים גדול פי מאה משטח העור שלנו. אם נפרוס את המעיים, נגיע לגודל של כמה קילומטרים – כל זה כדי לאפשר למזון להיספג כמה שיותר בדרכו הארוכה בתוך המעי.

מיצי העיכול ואנזימים שמיוצרים ברוק, בכבד ובלבלב, מופרשים למעי הדק ומפרקים את המזון למולקולות שיכולות לעבור לכלי הדם, משם לכבד להוצאת הרעלים, ומשם ללב – שתפקידו להעביר את הדם לתאים. מהמעי הדק עוברת הפסולת למעי הגס, שאורכו כמטר וחצי. תפקיד המעי הגס הוא בעיקר לספוג את הנוזלים שהשתתפו בתהליך העיכול, ולהחזיר אותם לגוף.

המעי העיוור הוא התוספתן – קטע של מעי ללא מוצא. הוא אינו משתתף בתהליך העיכול, ועד לאחרונה נחשב לאיבר שאין בו צורך. היום יודעים שהוא חלק ממערכת החיסון – הוא מחסל את החיידקים הרעים, דואג לקיום החיידקים הטובים ומוסיף כאשר צריך יותר מהם, במצבי חרום כמו וירוס בטן.

יש לנו בגוף שתי מערכות עצבים. אחת היא מערכת עצבים שנמצאת במערכת העיכול, והשנייה היא מערכת עצבים מרכזית, שכוללת את המוח, חוט השדרה והעצבים היוצאים מהם. שתי המערכות קשורות על ידי העצב התועה (הוואגוס), שנמשך מהמוח אל הבטן. על עצב זה מעבירות הבקטריות שבמעי מידע אל המוח. המוח הוא איבר מרכזי, אך למעשה המעיים מעבירים הרבה יותר מידע אל המוח.

כאשר אדם לחוץ – הקיבה שלו רגישה. בעיות עיכול משפיעות על המצב הנפשי. במקרה של מעי רגיש או רגיז, הקשר בין המוח למעיים יגרום לתחושת נפיחות, אי נוחות, נטייה לשלשולים או לעצירות ונטייה לדיכאון וחרדה.

על ידי שיפור פעולת מערכת העיכול, ניתן לטפל במצבים נפשיים. שינוי תפריט והוספת מזונות מותססים או פרוביוטיים, מובילים לחיזוק החיידקים הטובים. ככל שפלורת המעי טובה יותר, כך פעולת המוח משתפרת.