העייפות לא עוברת, הכאב לא מרפה וקשה לנשום? כשהגוף מדבר בשם הנפש

לפעמים אנחנו מרגישים עייפים ולא יודעים למה. הראש כואב, הגב תפוס, השינה קלה מדי או לא מגיעה בכלל. אנחנו לוקחים אקמול, עושים עוד כוס קפה ואומרים לעצמנו שזה זמני. אבל מה אם זה לא סתם עומס? מה אם הגוף שלנו לא רק מתלונן, אלא מדבר בשם הנפש?

הגוף שלנו יודע הרבה לפני שאנחנו מבינים. הוא שולח רמזים, לחישות עדינות, ואם עדיין לא קלטנו את הרמז – הוא זועק לנו. כך תוכלו לזהות את הסימנים שהגוף שולח.

הגוף מרגיש כשמשהו בפנים לא רגוע

אנחנו נוטים לחשוב על רגשות כמשהו "בראש" או "בלב", אבל בפועל כל רגש עובר דרך הגוף:

• כעס מורגש כהתכווצות בלסת

• פחד מתבטא בבטן

• לחץ – בנשימה

• דאגה – באי שקט פיזי

• עומס רגשי – בעייפות פתאומית או כאב לא מוסבר

ולפעמים, זה לא רגש אחד, אלא משהו בוער מתחת לפני השטח. צורך שלא בא לידי ביטוי, גבול שלא הוגדר, תחושת חוסר אונים שלא קיבלה מענה.

סימנים שהגוף מאותת על מצוקה פנימית

אנחנו רגילים להפריד בין גוף לנפש, אבל בפועל, הם מערכת אחת. כשהלב עמוס, כשהנפש לא רגועה, כשהרגשות לא מקבלים ביטוי - הגוף מדבר במקומם. לפעמים בלחישה, לפעמים בצעקה, אבל המסר הוא אותו מסר: שימו לב, משהו בפנים זקוק להתייחסות. הנה כמה סימנים גופניים נפוצים שיכולים להצביע על עומס רגשי או מצוקה פנימית:

1. כאבים חוזרים בלי הסבר רפואי

כאבי גב עליון, צוואר תפוס, כאבי ראש תכופים או כאבים שמופיעים ונעלמים ללא סיבה ברורה – לעיתים קרובות הם תוצאה של מתח, כעס מודחק או עומס רגשי.

2. שיבושי שינה

קושי להירדם, התעוררויות מרובות בלילה או שינה לא מספקת גם כשישנתם מספיק, יכולים להעיד על מערכת עצבים דרוכה. כשאנחנו לא מאפשרים לרגשות שלנו לעבור עיבוד במהלך היום, הם לעיתים מוצאים דרך דווקא בלילה.

3. תחושת עייפות או כובד שלא קשורה לעומס פיזי

כשאין סיבה רפואית לעייפות כרונית, ייתכן שמדובר בשחיקה רגשית. תחושת "אין לי כוח לכלום", כובד פנימי בלתי מוסבר, קושי להתחיל פעולות פשוטות – אלו נורות אזהרה עדינות שהנפש כבר לא יכולה לסחוב לבד.

4. קושי לנשום עמוק או תחושת מחנק

אנשים רבים מדווחים על תחושת קושי לנשום, חוסר אוויר או מועקה בחזה בזמנים של לחץ נפשי, חרדה או מתח שלא מקבל פורקן. לפעמים רק כשאנחנו עוצרים ונושמים באמת. אנחנו מגלים כמה זמן לא עשינו את זה נכון.

5. עוררות יתר: אי שקט, מתח גופני, תנועתיות או עצבנות

אם הגוף דרוך, יש קושי לשבת במקום או תחושת עצבנות בלי סיבה נראית לעין – ייתכן שהגוף מגיב לסטרס מתמשך. הנפש מתוחה והשרירים משקפים את זה.

6. תחושת ניתוק או ערפול רגשי

יש מי שמגיבים למצוקה דווקא בניתוק רגשי. קשה להרגיש, אין חשק לשום דבר, הכול מרגיש מרוחק ואפור. זה לא סימן לחוסר רגישות, אלא מנגנון הגנה שמנסה להגן עלינו מהצפה. גם הגוף משתתף בניתוק הזה: התנועה מואטת, התחושות קהות, והעולם נראה כאילו מבעד לזכוכית.

מה חשוב לדעת?

הגוף לא בוגד בנו, הוא מנסה לעזור לנו. הוא מזהה את מה שעדיין לא נאמר, את מה שאנחנו מדחיקים, את מה שלא קיבל לגיטימציה. במקום להשתיק את הסימפטום – נלמד לשאול אותו: מה אתה מנסה לספר לי?

מה עושים?

1. עוצרים להקשיב – במקום לדחוף קדימה
לפני שמנסים לתקן, כדאי רגע לעצור ולשאול: מה אני מרגיש/ה בגוף עכשיו? איפה יש מתח, לחץ, אי נוחות?

2. מחברים רגש לתחושה

לדוגמה:

הלחץ בלסת – אולי זה כעס שלא העזתי לבטא.
הכובד בבטן – אולי זו דאגה שאני שומר/ת לעצמי.
העייפות – אולי סימן לזה שאני ממשיך/ה לתפקד למרות הצפה פנימית.

3. נותנים מקום – דרך כתיבה, תנועה, שיחה או נשימה
כל אחת מהדרכים האלה היא סוג של אוורור לאש הפנימית. הן לא מכבות אותה, אלא עוזרות לה לבעור בצורה מבוקרת ובריאה.

לסיכום

הגוף לא מדבר סתם. הוא לא טועה ולא מגזים. הוא פשוט מבקש שנקשיב. לפעמים הוא הראשון שמאותת שמשהו בפנים לא שקט, עוד לפני שהלב מבין או שהמילים מתגבשות.
כאשר כאב חוזר שוב ושוב, כאשר הגוף מרגיש עייף ללא סיבה ברורה — זה הזמן לעצור. לא כדי לתקן, אלא כדי לשאול בעדינות: מה חסר לי? מה אני צריך או צריכה? אנחנו לא חייבים להבין הכול. מספיק שניתן לעצמנו הקשבה כנה ומשם יתחיל הריפוי.

המידע בכתבה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי, פסיכולוגי או טיפולי מכל סוג. בכל מקרה של תסמינים מתמשכים או מצוקה פיזית או נפשית, מומלץ לפנות לאיש מקצוע מוסמך.