90 שנה לפטירתו של החפץ חיים: 10 עובדות לדמותו הגדולה

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (י"א בשבט ה'תקצ"ח, 6 בפברואר 1838 – כ"ד באלול ה'תרצ"ג, 15 בספטמבר 1933) המכונה "החפץ חיים" על שם ספרו, היה מחשובי הרבנים בדור שלפני השואה, מייסד וראש ישיבת ראדין ומחבר הספרים "משנה ברורה", "חפץ חיים" ועוד. ביום ראשון, כ"ד באלול תשפ"ג, יצוינו 90 שנה לפטירתו.

1. רבי ישראל מאיר הכהן בן אריה זאב, ה'חפץ חיים', רבן של ישראל. נפטר בכ"ד אלול תרצ"ג, בהיותו בן 94.

2. ה'חפץ חיים' הותיר את מורשתו על הדורות הבאים אחריו, בעיקר באמצעות ספריו הרבים שחיבר ופעילותו העצומה למען עם ישראל. מפעלו הציבורי הראשון היה בתחום שמירת הלשון, לשם כך חיבר את ספריו "חפץ חיים" ו"שמירת הלשון". נודע כמי שיישם בעצמו הלכות אלו ונזהר מאוד מכל לשון הרע. הדגיש באופן כללי את חשיבות המצוות שבין אדם לחברו, ולשם כך כתב את ספרו "אהבת חסד" וספרים נוספים.

3. ספרו החשוב והנפוץ ביותר הוא ה"משנה ברורה", שהוציא בשישה כרכים. זהו חיבור הלכתי על סדר "אורח חיים" של ה"שולחן ערוך", שמסכם את חידושי ההלכה בספרים שהתחברו אחרי השולחן ערוך, ובמידת הצורך מכריע במחלוקות ביניהם, על פי סוגיות התלמוד וכתבי הראשונים. עם השנים הפך הספר לקודקס ההלכתי החשוב ביותר של הציבור האשכנזי, ובעל השפעה רבה גם על עדות המזרח.

4. ספריו הנוספים: "אגרות החפץ חיים", "תורת כהנים עם פירוש חדש, מאת החפץ חיים", "דבר בעתו" - על מאכלות אסורות, "חומת הדת" - ספר מוסר, קריאה לכל איש ישראל להתחזק בעצמו ולחזק אחרים בלימוד התורה ובקיום המצוות, "זכור למרים", "שפת תמים" וספרים נוספים על איסור לשון הרע ושמירת הפה, "ליקוטי הלכות", "ספר הערוך", "מחנה ישראל" - העוסק בדילמות של התנהגות חיילים יהודים בצבא נכרי, "משנה ברורה" - פירוש על חלק "אורח חיים" של השולחן ערוך. ספרו זה נפוץ במהירות ומקובל כיום אצל רוב שומרי ההלכה. "נדחי ישראל" - מיועד למתגוררים באזורים שמקשים על קיום חיים יהודיים, "ספר המצוות הקצר", "ציפית לישועה" -, קובץ מאמרים על הציפייה לגאולה. הספר מעורר על החיוב לצפות לביאת המשיח יום יום בכל עת ובכל זמן, לצפות לישועת ה' למרות ירידת הדורות ועל לימוד ענייני קדשים, "קונטרס תפארת אדם" - בעניין הקפת הראש והזקן, "שם עולם" - חלק ראשון על שמירת השבת, עשיית חסד והחזקת לומדי תורה; חלק שני על התחזקות בעבודת ה', "תורה אור", "אגדות חז"ל" ו"תורת הבית".

5. החפץ חיים פתח חנות מכולת, אותה ניהלה רעייתו ביושר רב. מידי יום בדק אם המשקולות מדויקות, לא הסכים למכור סחורה שהתקלקלה, בצהריים סגר את החנות כדי שתהיה פרנסה גם לסוחרים אחרים ובלילה ניהל את החשבונות. עקב הקושי הרב להיזהר ולהישמר מאיסור גזל ואיסור הונאה וחששו שמא נהירת הקונים לחנותו פוגעת בפרנסת החנוונים האחרים החליט לסגור את החנות.

סרטון נדיר משנת 1923, בו נראה החפץ חיים (החל מדקה 0:58). צפו:

6. החפץ חיים היה פעיל במרץ בתנועת אגודת ישראל ואף הופיע אישית בכנסייה הגדולה הראשונה של תנועה זו; כן היה תומך נלהב של הקמת תנועת בית יעקב בידי שרה שנירר לתת חינוך תורני לבנות, דבר שהיווה חידוש גדול ומעורר התנגדות בימים ההם.

7. החפץ חיים דאג לשמירת שבת של יהודים בכל מיני מקומות, וטרח לבקש אישית מבתי חרושת ומקומות עבודה לשחרר את היהודים ביום הזה; כן הקים מערך של הספקת מזון כשר להמוני החיילים היהודים בצבא הפולני בכל מקומות חנייתם, בין שתי מלחמות העולם.

8. החפץ חיים פעל רבות להחדרת שמירת טהרת המשפחה בקרב נשות ישראל, הוציא על כך את ספרו "טהרת הבית" ואף דרש בפני נשים רבות שהתכנסו לשומעו בבית הכנסת הגדול של וילנה.

9. נשא לאישה את בתו מנישואיו הראשונים של אביו החורג. כאשר שמעו אחיו הגדולים של החפץ חיים על השידוך, הקימו קול צעקה, כיוון שלאחיהם הצעיר הציעו הצעות מכובדות יותר עם נדוניה גדולה מאוד. החפץ חיים סירב בתוקף לשמוע להצעותיהם של אחיו, כיוון שחחפץ לשמור על שלום הבית בין אמו לבין אביו החורג.

לאחר שנים, סיפר לבנו את הסיפור, ואמר: "לולי העיירה הקטנה הזו ולולי מעשי אמך, מי יודע אם הגעתי לתורה, ולא נסחפתי בטרדות החיים כשאר בני גילי". בנו, מחבר הספר "קיצור תולדות החפץ חיים", מספר על אמו הצדקנית: "היתה טובת לב לנכאי רוח ויראת אלוקים. מאבי ז"ל לא ביקשה דבר, וכל משאת נפשה היתה רק כי ישתלם בתורה ובעבודה, והסתפקה תמיד במועט". עוד מספר הבן כי כאשר אמו לקחה אותו לקנות בגדים לחתונתו, בירך אותו בעל החנות שישתמש בהם בהצלחה ויהיה סוחר גדול ועשיר. מספר הבן בזו הלשון: "נתרגזה אמי ואמרה לו: 'מי ביקש מכם ברכה כזו?! ברכו אותו שיהיה גדול וירא שמים"...

10. מהנהגותיו: כל לילה נהג לעלות לעליה שבגג ביתו ולהתפלל, לערוך דין וחשבון על מעשיו במהלך כל היום ולהתחנן לפני הקדוש ברוך הוא על צרכי כלל ישראל; התעניין במצב התושבים בראדין והשכין שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו; חינך את בני ביתו בדרכי נועם ולא הקפיד על בניו שלא ישבו במקומו ושלא יתערבו בתוך דבריו; כאשר הגיע למכור את ספריו במקום כלשהו ונוכח שם רב או 'מגיד' שהתפרנסו מאמירת דרשות עזב מייד בכדי לא לפגוע בפרנסתם; הצטער שבצעירותו עסק במסחר ודאג שמא הונה את הבריות או חלילה גזל; ברח מן הכבוד ובהסכמות שקיבל על ספריו דרש שלא ידפיסו את תארי הכבוד.