גילוי, גלות וגאולה: איך תגיעי לגאולה פנימית?

תוך כדי הניקיונות והקרצופים, חשוב לזכור את הסיפור האמיתי של הגאולה. גאולה אמיתית מתרחשת בפנים, לא בחוץ. אלו מעם ישראל שלא יצאו מהגלות הפנימית שלהם, נשארו במצרים ולא נגאלו לעולם.

חשבי על זה: יכול להיות מצב כזה שמתרחשת גאולה גדולה בחוץ, אך מי שאינו פתוח מבפנים לקבל את זה, כי הוא עדיין בגלות פנימית, לא יזכה לגאולה הזו, אף שהיא מוכנה ומזומנת לכל מי שרוצה לבוא וליטול.

פסח הוא זמן מתאים מאין כמוהו לבקש על הגאולה גם בעניינים האישיים שלנו, להאמין שכמו שיצאנו מגלות מצרים, כך ניתן לצאת ממקומות חשוכים וגולים בתוכנו.

אם את עובדת קשה מדי - תאמיני שאפשר להיגאל משם. אם את מרוויחה פחות מדי – תאמיני שאפשר אחרת, אם את לחוצה / כועסת / פגועה מדי – תסכימי להיגאל משם לאור גדול!

אבל איך? איך יוצאים לגאולה פנימית?

נתחיל מזה שאנחנו מורכבים מ-3 חלקים שכדאי מאד להכיר: נפש, רוח ונשמה.

הנפש מוזכרת בביטוי: "לא טוב", ולמה? כי הנפש – תמיד לא טוב לה.

זה החלק הזה שתמיד מתמרמר, מתלונן, בוכה שקשה ורע לו, מתקרבן. נוטר ושומר מהילדות את כל הכאבים, הפגיעות, ההזנחות, הדחיה, העלבון וה... וה...

מכירות את החלק הזה בתוכנו?

בעולם הטיפול קוראים לו: "הילדה הקטנה", החלק שנשאר תמיד נמוך, בעל אינטרסים פשוטים: הוא מעונין לקבל עונג, ובקלות. כל השאר לא מענין אותו. חשוב מאד לדעת איך לעבוד איתו נכון, פשוט כי הוא עומד ללוות אותנו עד 120 שנה, גם בבית אבות נשב בחברתו. כך שלא שווה ולא כדאי להתעלם ממנו. הוא תובעני מאד!

הרוח – זה החלק של השכל הישר, החלק הזה בתוכנו שתמיד יודע בוודאות מה נכון לעשות ומתי, זה שנצמד להלכה, או לחוק, להבדיל, זה שעושה מה שצריך.

וישנה הנשמה – שהיא החלק הגבוה ביותר, זה שמחובר לה' יתברך, החלק בתוכנו שמתגעגע, שכוסף, שמתרגש מקרבת אלוקים, החלק הנשמתי היקר שקיבלנו במתנה – חלק אלוק ממעל – שם יש חוויה שהכל מוגן וברור, שהכל הולך לכיוון טוב, שאנחנו מוחזקים. "נשמה שבראת בי טהורה היא".

אז מה עם הילדה הקטנה הזו בתוכנו? היא נשמעת פחות פוטוגנית, פחות ברורה עם עצמה?!

נכון! בחלק הזה נעשית העבודה העיקרית של הנפש.

איך כתוב: "איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי". איך נוכל לעלות אחרי 120 שנה עם החלק הזה שקיבלנו לצורך ולמטרה, ובעצם התעלמנו ממנו, כיסינו מתחת לשטיחים היפים והרכים?!

התפקיד שלנו הוא להגיע למעלה, בע"ה, ולהביא איתנו ביחד את ה"נער", זה שמנוער ממצוות. הילדה הקטנה הזו שלא גדלה, שתמיד עסוקה במה פגע בה, מי עצבן אותה, מה חסר לה.

עכשיו, בערב פסח, יש לה הרבה מה לומר: עוזרים לה או לא, קשה לה – עד כמה, היא פגועה, כועסת, בליל של רגשות שכדאי לכל אחת להכיר.

הרוח (שכל) והנשמה נשמעות קלות מאד לתפעול. אבל הילדה הזו? נשמע מסובך להתעסק איתה.

אבל היא קריטית לעבודה העצמית שלנו!

אז איך מעלים אותה איתנו למעלה? 

הסוד הגדול ביותר הוא גילוי! גילוי הוא היפך ההסתרה

איך עושים את זה?

יש לשבת איתה בסבלנות עם ה' יתברך מידי יום, ולגלות את הסודות שלה. לאט לאט, בקצב שלה. קודם לה' ולעצמך, ואחר כך הלאה. כל סוד כזה יתן לך עוצמות שלא הכרת, יעביר אותך מגלות כואבת לגאולה עצומה.

שבי ותקשיבי לה, בלי לפתור את הבעיות או לטפל, פשוט להקשיב. מה כואב, איפה, עד כמה, למה, מי עשה לה, מתי? הכל!

הזמן הפרטי הזה מידי יום ירפא אותה, ויעלה אותך מדרגה אחת גבוה יותר. כשהיא תהיה רגועה, את תוכלי להוציא את הטוב שלך החוצה. תוכלי לפעול מהמקום הנשמתי הגבוה.

מישהי שאלה אותי פעם: "זה לא נשמע לי טוב, הרבה יותר הגיוני זה לשבת עם השכל לשיחה. הוא מדבר בהיגיון, הוא יעיל, הוא פרודוקטיבי...".

"אני יודעת", אמרתי לה, "אבל נסי לחשוב מה יקרה לבתך בת השלוש אם תתעלמי ממנה לאורך זמן".

"אוי, לא!", היא נבהלה. "היא תתחיל לצרוח צרחות מחרישות אוזניים, לשכב על הרצפה, לרקוע ברגליים...".

"נכון", הזדהיתי איתה בתור אם לבת שלוש. "גם הילדה הקטנה בתוכך תנהל אותך טוב טוב אם לא תהיי קשובה לה".

"זו העבודה הרגשית הנערצת הזו?", היא התאכזבה. "זה הכל? להקשיב לשטויות שאני מרגישה?".

"לגמרי", עניתי לה. "הרגשות הם כלי מאד עוצמתי בתוכנו, וזה כי יש להם תפקיד חשוב מאד. הם נועדו לכוון אותנו ולדייק אותנו, אם רק נדע לנהל אותם נכון".

אחרי תקופת ניסיון, גם היא הבינה. "טעמו וראו כי טוב השם" – יש דברים שמבינים רק אחרי שמנסים.

מזמינה אותך בחום להיות קשובה לכל חלקי הנפש שלך!

מאחלת לך ולכל עמ"י גאולה פנימית אמיתית, וחרות מתוך בחירה!

רותי קניג היא סופרת, מטפלת רגשית ומנחת סדנאות לפריצת חסמים.