סיון רהב מאיר: עוד לא היה יום כיפור כזה בתולדותינו

עוד לא היה יום כיפור כזה בתולדותינו. הנה רק כמה רגעים מיום כיפור תשפ"ה, אתם מוזמנים להוסיף עוד ולספר מה עבר עליכם.

• תפילת "כל נדרי" בבית הכנסת "אוהל שמעון" ברמת גן, מירב סבר מספרת מה קרה במעמד פתיחת ההיכל: כולם רוצים לתרום ולזכות במצווה, והמחירים עולים, אחת הנשים נוקבת בסכום בקול חלוש. בסוף אחד הגברים זוכה. החזן מבקש לברך אותו, אבל הוא מפתיע – הוא שילם כדי להקדיש את הברכה לאותה אישה, שהיא אימא של חטוף. החזן פונה אליה, והיא מקדישה את פתיחת ההיכל לבן שלה: סשה אלכסנדר בן לאה ילנה. ככה נפתחו התפילות.

• בשדרות ובאופקים ובמושבים וקיבוצים בעוטף עזה - היה יום כיפור משמעותי. אבל היו שם גם מקומות שהתפילה חזרה  אליהם כעת. קיבוץ סופה בעוטף עדיין מפונה. ארז, הגבאי בבית הכנסת של הקיבוץ, קיבל אישור להביא לשם מניין ביום כיפור. הוא הגיע להכין את בית הכנסת למתפללים ומצא לולב ואתרוג שנשארו שם משמחת תורה. "כל כך התרגשתי, זה כל כך סמלי. הלולב לא התייבש לגמרי, ואפילו באתרוג שהצטמק היה קצת ריח. השארנו אותם והתפללנו לצידם ביום הכיפורים. עוד נחזור, ובגדול".

•  ויש עוד אינספור סיפורים שנשלחו אליי – מבסיסים צבאיים, מבתי כנסת בעולם שהיו מלאים במיוחד, מבתי ספר ברחבי הארץ שהופכים ביום כיפור לבתי כנסת, ובסוף, אחרי כל זה - לא צריך "סיפור" מיוחד, יום כיפור עצמו הוא הסיפור. לכן אני רוצה לצטט דווקא נערה מירושלים, שהגיעה לתפילות לראשונה, אחרי השנה שעברנו, וסיכמה כך: "כשאומרים 'ביחד ננצח' – תמיד חשבתי שזה אנחנו, ביחד, אחד עם השני. זה חשוב, אבל ביחד ננצח – זה גם ביחד עם המסורת, ביחד עם אלוקים. ביחד איתו ננצח".

שיתקבלו כל הדמעות והתפילות והתקוות של היממה המיוחדת הזו. בשורות טובות.