חידה: היכן מוזכר האתרוג בתנ"ך?

בפרשת אמור אנו קוראים על המצווה לקחת בסוכות פרי עץ הדר.

פרי זה הוא, כידוע, האתרוג.

לשם קיום המצווה צריכים לגדל אתרוגים, אך מדוע לא מוזכר האתרוג בשום מקום בתורה או בנביאים?

והנה מענין, שאת הכתוב בשיר השירים "ריח אפך כתפוחים", מתרגם יונתן: כאתרוגים. ואכן, ריחו של האתרוג מיוחד מאד, עדין ונעים.

במקום נוסף יתכן שמוזכר ריחו של האתרוג, שכן על דברי יצחק אבינו "ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'" אומרת הגמרא: כריח שדה של תפוחים, ופירשו התוספות: של אתרוגים. ואכן, לעצי תפוחים אין ריח מורגש.

יתירה מכך, מתוארים במקרא תפוחים במרכז הארץ, כמו למשל הכתוב: תחת התפוח עוררתיך, ואילו התפוח גדל רק במקומות קרים מאד, באירופה או במורדות החרמון.

הביטוי "עוררתיך" מתפרש יפה בכך שריחו של האתרוג הוא מעורר. לא רק פרי האתרוג מפיץ ריח, אלא גם העלים והענפים הרכים.

ומה שמעניין עוד יותר, הוא שהפירוש של דברי יצחק "כריח שדה אשר ברכו ה'", מתאים עם דרשת חכמים שזהו גן עדן, לפי שיטת רבי אבא דמן עכו, שפרי עץ הדעת היה אתרוג. ולכן ריח גן עדן הוא ריח של אתרוגים.

אכילת פרי עץ הדעת היא סמל לדעת. התינוק לא יטעם אתרוג, כי טעמו הוא מריר. רק אדם בוגר נהנה מעירוב מתיקות ומרירות.

לפי שיטה זו, מתאימה מאד נטילת האתרוג במקדש. המקדש הוא חקל תפוחין קדישין, גן העדן, ושם המקום לתקן את חטא עץ הדעת.