רגע של היסטוריה: אוהבים את הילדים? זה לא מובן מאליו

מה לא תעשה אמא בשביל הילדים שלה? אין בעולם דבר נעלה וחזק יותר מאהבת אם לילדיה.

זה נשמע לנו מובן מאליו, עד שאנחנו לא יכולים לדמיין מציאות אחרת. ואכן, ברוב העולם התרבותי כך היא המציאות.

אבל, כל זאת אחרי שהתורה שלנו התפשטה בעולם והשפיעה על כולו. אם נחזור לאחור, למדינות שהשפעת התורה עדיין לא הגיעה אליהן, אף על פי שהיו לכאורה נאורות ותרבותיות, נגלה לתדהמתנו, שלא היה בהן ערך לחיי אדם, ואפילו לא לחיי ילדיך שלך!

סופרים יוונים כמו אוריפידס מתארים את ברירת הילדים כדבר יומיומי. אדם היה צריך לבחור את מי מילדיו הוא מעוניין לגדל. "ילדים נזרקו לנהרות, הושלכו לביבים, נסגרו בצנצנות עד שיגוועו ברעב, ונותרו חשופים על פני הרים ובצדי הדרכים, טרף לציפורים מזון לחיות פרא". לא, אין זה תיאור של מלחמה אכזרית בין אומות פרימיטיביות, אלא תיאור של תהליך שנחשב לטבעי. לאדם אין אפשרות לגדל את כל ילדיו. הוא בוחר את הילד המוצלח, ומהאחרים "נפטר" בדרך כזו או אחרת.

הילריון הרומי נסע לאלכסנדריה לרגל עסקיו. במכתב לאשתו הוא כותב: "דעי כי אני עדיין באלכסנדריה, ואל תדאגי אם כולם יחזרו ואני עדיין אשאר באלכסנדריה. אני מבקש ומתחנן כי תדאגי היטב לבנינו, וברגע שאקבל את שכרי, אשלח אותו אליך. אם תלדי בן שמרי עליו, אם זו תהיה בת היפטרי ממנה".

הילריון היה חייב בן כדי שיהיה יורש שלו ויקבל את זכויותיו, אבל עם בת "לא היה לו מה לעשות", לכן הוא ביקש להיפטר ממנה, אפילו לא הסביר איך, כי זה היה דבר רגיל, למרבה הזוועה.

לא פלא שבמדינות כאלו, שבהן לא היה ערך לחיי אדם, נערכו באופן יומיומי קרבות אכזריים בין גלדיאטורים, או בין שבויים לבין בעלי חיים, והדבר נחשב לבידור אצל הרומאים.

מובן שבכל מדינה, מי שהיה הורג את מי שאסור להרוג, היה נענש קשות. אבל היו כאלו שמותר היה לפגוע בהם. וזה בדיוק מה שמלמדת אותנו התורה, שהחיים הם קדושים בעצמם, לא משנה של מי, ולא משנה איזה חיים, אפילו חיי שעה, אפילו חיים של עובר. אין לנו רשות לגעת בחיים. על ידי הפנמת הערך הזה השתנתה התרבות העולמית, וכיום כל נגיעה בקדושת החיים נחשבת לחטא, ואפילו התאבדות אסורה ברוב המדינות המתוקנות.