אל תטעו: לא כל הופעה של חרדים בטלוויזיה הוא קידוש השם

זה כבר לא סוד שחרדים על המסך מביאים רייטינג. בעבר ידעו את הסוד הזה רק אנשי תקשורת ספורים, והם השתמשו בו בעיקר באופן מכוער – ביצירת כתבות מגמתיות שהציגו את הצהוב בציבור החרדי. עורכי הכתבות הללו גרפו אחוזי רייטינג גבוהים על גבם של החרדים, שספגו פגיעה קשה בתדמיתם. כיום בכל ערוצי התקשורת מכירים בכוחם של החרדים, וגם אופן הסיקור של החרדים השתפר.

השינוי הזה לא קרה סתם כך ואנשי התקשורת לא הפכו לפתע לחובבי חרדים. זהו חלק מתהליך שנמשך כבר מספר שנים, והוא קשור בין היתר לעליית כוחן של הרשתות החברתיות; אלו שאבו אליהן את תשומת לב צרכני התקשורת, והביאו את ערוצי הטלוויזיה להיאבק על הרייטינג שהפך להיות קשה יותר להשגה.

הפופולריות הרבה של הרשתות החברתיות גרמה גם לירידה משמעותית בכוחם של ערוצי הטלוויזיה להכתיב את סדר היום התקשורתי, כפי שהורגלו מאז ומקדם, והביא אותם למצב בו הם נמצאים כיום כשהם נגררים אחרי הסיפורים שעולים ברשתות החברתיות. שינוי זה גרם לערוצי הטלוויזיה להיות ערים יותר למתרחש במרחב הציבורי, מה שהביא אותם להנכיח מרואיינים מכל חלקי החברה, כולל החרדים.

במערכות הערוצים השונים גילו גם שהעולם החרדי מסקרן את הצופים כנושא ומרתק אותם למסכי הטלוויזיה. כך קרה, לדוגמה, כאשר כתב חדשות 12, יאיר שרקי, הגיש סדרת כתבות שעסקה בנושאים שונים בחברה החרדית. בערוץ זיהו שבעת שידור הסדרה חל זינוק מרשים בנתוני הרייטינג. במקביל, גם בעולם הפקת הסדרות זיהו כבר מזמן את הפוטנציאל שגלום בעולם החרדי, וכך נוצרו מספר סדרות טלוויזיה על דמויות חרדיות שזכו להצלחה רבה.

עולם התקשורת אינו נח לרגע על שמריו והוא תמיד רעב למשהו חדש, וכך החלה לאחרונה מגמה חדשה של יצירת תוכן טלוויזיוני בהשתתפות חרדים אותנטיים. עבור המפיקים זאת לא משימה קלה לגייס חרדים, מכיוון שמאז ומתמיד המגזר החרדי סלד מהטלוויזיה והתרחק מתכניה. אבל פה ושם נמצאים גברים ונשים שמשתפים פעולה ומשתתפים בסדרות הזוכות להצלחה מרשימה.

ובכן, אין ספק שהחרדים עושים רק טוב לאינטרסים של התקשורת. אך מה לגבי האינטרסים של החרדים? האם ההופעות בתקשורת עושות גם טוב לחרדים? זו שאלה כבדת משקל, שהתשובה שלה נקבעת לפי מדד אחד: כאשר חרדי או חרדית מופיעים בתקשורת, האם הם מרבים כבוד שמיים או לא? כלומר, כאשר צרכן התקשורת צופה בחרדי התורן על המסך – האם הרושם שנוצר כלפי שומרי התורה והמצוות חיובי או לא?

יש מרואיינים שכלפיהם אין כלל שאלה. הכוונה לאותם בעלי חזות חרדית שבאובססיביות נכונים להתראיין ולומר כל מילה רעה על המגזר החרדי ובלבד שיזכו לבמה תקשורתית. יש עורכים ששמחים להעניק להם את הבמה הזאת, שכן חרדי שתוקף את המגזר אליו הוא משתייך הוא המרואיין המושלם מבחינתם. מיותר לציין שנוכחותם של מרואיינים מסוג זה על המסך גורמת נזק בל ישוער לציבור שומרי התורה והמצוות.       

יש קבוצה נוספת של חרדים, שמגיעים לעיתים לתקשורת עם כוונות טובות אך מתראיינים באופן שמביך את עצמם ואת הציבור החרדי כולו – אם בשל הופעתם החיצונית או בשל צורת דיבור משובשת או לא מכובדת. הופעות מעין אלו בתקשורת יוצרות לחרדים תדמית שלילית כקריקטורה נלעגת, ומוטב אילו ניתן היה למנוע אותן.

ויש את אלה שחושבים בטעות שעצם הופעתם בתקשורת הוא קידוש השם, בלי קשר למסגרת או להקשר בהם הם מופיעים – למשל, הופעה בתוכנית בידור או בסדרת ריאליטי. המסר הבעייתי המועבר לצופים בתוכניות האלה הוא "אל תחשבו שכל החרדים הם אותו הדבר. תראו אותם, הנה חרדים עם ראש פתוח שזורמים בכיף עם החילונים". השאלה המתבקשת היא: האומנם זה המסר שחרדי אמור להעביר לציבור הרחב? צריך לדעת כי כאשר חילוני רואה את החרדי מסתובב באותם מחוזות בהם הוא נמצא, נוצר הרושם המוטעה שאין באמת הבדל בינו לחרדי. האם רושם כזה מרומם את מעמדם של שומרי התורה והמצוות, או ההיפך? חשוב לזכור כי מאפיין מהותי באורח חייו של אדם חרדי הוא "הבדילנו מן התועים" – מה שמחייב התבדלות והתרחקות מעולם התרבות החילוני. ואם כך, מה באמת לחרדים במקום הזה?

ההתערות וההתערבות עם החילוניות ועולם המושגים שלה לא רק שאין בהן קידוש השם, אלא הן גורמות הן נזק תדמיתי לחרדים והן נזק סביבתי בטשטוש הגבולות הנחוצים כל כך לאדם שומר התורה והמצוות על מנת לשמור על עצמו בדרכו הראויה. צריך לדעת שהטלוויזיה ככלל הייתה מאז ומתמיד מוקצה מחמת מיאוס, ושום דבר לא השתנה ביחס לזה. השימוש האחד והיחיד שחרדים אמורים לעשות בכלי הטלוויזיוני הוא לצורכי הסברה בלבד, כאשר כל שימוש אחר הוא כל דבר מלבד קידוש השם.