בעלי לא עושה עם עצמו כלום. אולי טעיתי בבחירה?

אני נשואה כמה חודשים, ומאוכזבת מבעלי. הוא ישן הרבה, לא עושה עם עצמו כלום. אני עובדת, אבל הפרנסה לא מספיקה לנו, ובעלי לא לוקח אחריות על כך. אני תוהה, האם לא טעיתי בבחירה שלי?

הרגשת השמחה והאושר המלווה אותנו בתחילת הנישואין, נראית לנו טבעית ושתישאר תמיד. אולם מהרגע בו אנו חיים יחדיו כזוג, מתחילה העבודה האמיתית.

אחד המוקשים בזוגיות הוא חסרון מודעות מהי זוגיות. בדרך כלל אין התייחסות מספקת לנושא חשוב זה. זוגיות היא תחום הדורש לימוד. כל אחד מבני הזוג הוא עולם שלם. אדם עם רגשות, תכונות, בעל די אן אי ייחודי, בן למשפחה מסוימת ועוד נתונים רבים וחשובים שאותם אנו לא תמיד יודעים לקחת בחשבון הכללי.

אנחנו מתמקדים ב"קצה קרחון" הנראה לעינינו, ומתעלמים מחלק נכבד של הקרחון הנמצא מתחת לפני המים. אנחנו נוטים לבוא לזוגיות עם ציפייה לקבל, שיהיו שם בשבילנו, שיעריכו אותנו, ועוד ועוד, ולא מבינים שגם בן הזוג שלנו הגיע עם ציפייה דומה...

וכך מתחילות האכזבות, ומתחילה ההתרחקות מהאדם שבחרנו בו. לכן חשוב להפנים שמתחת לכל פעולה / מעשה / תגובה של בן הזוג שלנו יש עולם שלם הנסתר מעינינו, המבקש הבנה, חמלה, עין טובה ולימוד זכות. עלינו לזכור שמה' אישה לאיש. הבחירה שלנו נכונה, אך דורשת השקעה מבלי ציפייה לתמורה. עלינו להתייחס למערכת הזוגית בתלת מימד, ולהבין שמאחורי בן הזוג שלנו קיים רקע המשפיע על אורח חייו.

ההבנה הזאת תסייע לנו לא להתייאש, ולנהל דיאלוג מכבד ומכיל, לפעול בתבונה מתוך אמון בבן הזוג, ובמידת הצורך להיעזר באיש מקצוע.

(רות פטמן, יועצת זוגית ומשפחתית מטעם מחלקת שלום בית של הידברות)

* * *

אני אם למשפחה ברוכה ומרגישה כי החגים, ימי הסגר וכמה בידודים רצופים שנכפו עלינו לא רק ששיבשו את סדר היום, אלא גרמו לי להרמת ידיים בכמה עניינים עקרוניים וחינוכיים עליהם השגחנו תמיד. האם נכון הוא להרפות בתקופה הנוכחית, או להמשיך להקפיד על דברים שהיו בביתנו חוק בל יעבור?

בשאלתך נתקלתי רבות, הן מהכובע המקצועי והן מהכובע האישי כאם - מה ועד כמה ניתן לשמור ולשמר, בתקופה כה קשה ומבולבלת. האם להמשיך להחזיק בעקרונות חינוכיים, או להרפות את המושכות. אין תשובה מוחלטת ונכונה, ולכל הורה הכוח והיכולת שלו להמשיך להקפיד על עקרונות והרגלי חיים. השאלה היא המחיר. האם זמן מסך מעבר למקובל בביתכם יגרור לא רק שקט לילדים ולהורים, אלא תשלום שאינכם מעוניינים לשלם? האם תזונה נכונה פחות וערמות ממתקים מצדיקים את התוצאה? את התשובה רק אתם, ההורים, יכולים לענות. במידה מסוימת, אני כן ממליצה על התגמשות והרפיה. זו תקופה מבולבלת וחסרת שגרה לכל הבית, והאנרגיות שנאלצים להוציא בשביל לעמוד על כלל כזה או אחר לא תמיד מצדיקות את התוצאה.

(אסתי בראון, עו"ס קלינית. מתמחה בטיפול בגישה הנרטיבית בנוער ובמבוגרים, וב-IPT)

* * *

אנו הורים לילדים מאתגרים מאוד, ונתקלים איתם בכל מיני סיטואציות לא נעימות. היינו בהרבה מפגשים עם יועצי חינוך למיניהם, ניסינו שיטות משיטות שונות ושום דבר לא עוזר. אנו מנסים בכל פעם אפשרות אחרת, משנים את דרכינו ודיבורנו, עם הילדים ולא הולך. אנו על סף ייאוש... מה עושים?

החינוך הוא לא מתמטיקה. אין לו כללים יצוקים בכל עניין. החינוך הוא דינאמי ואינדיווידואלי, כל ילד הוא עולם בפני עצמו, "חנוך לנער על פי דרכו" - שלו. עם כל החשיבות הרבה שיש לייעוץ, הנותן להורים אפשרות דיון עם בעל מקצוע, "פריקת מטענים" וקבלת כלים ואסטרטגיות יעילות, בסופו של דבר ההורים הם העומדים בשטח מול ילדיהם, ועליהם להפעיל שיקול דעת בכל עניין, ליישום ההנחיות שקיבלו בצורה הנכונה, בעיתוי הנכון ומול הדמות הנכונה.

לעניין העצות והניסיונות, אין תועלת כלל וכלל בשינוי גישה חדשים לבקרים. אם אתם בוחרים בניסיונות מגוונים מעת לעת, הילד יוצא מבולבל לגמרי, הוא לא יודע לקרוא את תגובותיכם - אם אתם שמחים או עצובים, מענישים או מבליגים, ערניים או מעלימי עין... בשל כך, הוא מסיק שאתם "לא סגורים על עצמכם", וממילא מלגלג ועושה מה שמתחשק לו.

לנסות דרך בחינוך, פירושו של דבר להתמיד בגישה שהותאמה לילד במשך כחצי שנה. מי שמצפה לשינויים, צריך להמתין לכל הפחות תקופה כזו על מנת לראות תוצאות.

וכמובן, לפני הכול ומעל לכל - תפילה להצלחה!

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)