זהירות, התמכרות! אבל לא מה שחשבת

שלום וברכה מורי ורבותי!

עברנו את אחד מהמועדים, הימים המוזרים ביותר שהיו לנו, היה לנו ל"ג בעומר, כמעט כמו כל שנה, העליה לרשב"י הייתה כמעט כמו כל שנה, המדורות היו כמעט כמו כל שנה, המפגשים המשפחתיים היו גם כמעט כמו כל שנה.

היו פערים גדולים בין ל"ג בעומר הזה לבין כל הל"ג בעומר לדורותיו. אנשים שמיום היוולדם ועד היום לא פספסו אפילו פעם אחת להגיע לקברו של רבי שמעון ביום ל"ג בעומר, זו הייתה השנה הראשונה בחייהם בה הם לא הגיעו לציונו של הצדיק.

אבל היה משהו אחד שלא השתנה בל"ג בעומר הזה מכל יתר ימות ל"ג בעומר מאז ומעולם.

עד ל"ג בעומר גם הזה וגם לשעבר, הקפיד רוב ככל עם ישראל שלא להאזין לשירים, שלא לשמוע מוסיקה. ומאתמול זה התחיל להשתולל, זה התחיל לפרוץ, גם האדם בביתו, גם האדם במכוניתו, גם האדם במשרדו וחדרו האישי, הדליק ורק ושמח וצהל והגיע למימדים שבהם התפרצו רוב ככל בני ישראל ואמרו: "אנחנו לא מבינים איך שרדנו את הימים הללו".

השירה זה חלק מאיתנו, זה חלק מהנשמה שלנו, הגאון מוילנה כותב שהיכל השירה הוא ההיכל הקרוב ביותר להיכל הנבואה.

על שאול המלך כתוב שכאשר הוא היה רוצה להתנבא, הוא היה אומר: "קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יְהוָה" (מלכים ב' ג, טו), רוח ה' הייתה נחה עליו כאשר הוא היה מתחיל לשמוע שירים.

זה כתוב גם על בני הנביאים, מתוך שירה והתפשטות הגשמית הם היו זוכים ומגיעים לרמות גבוהות וגדולות.

אבל צריך להיות כאן אבל אחד גדול, והאבל הוא שאסור לנו להיות מכורים לשום דבר, אין כזה מושג שאתה לא מסוגל בלי שירים, אין כזה דבר שאת לא מסוגלת בלי כוס נס קפה בבוקר, איך כזה מושג שיש דברים שבלעדיהם חיינו אינם חיים, החיים אמורים להיות שלווים, שקטים וטובים גם בלי הנקודות הקטנטנות היפות אליהם אנחנו רגילים.

לאהוב, לשמוח, כן. להתמכר, בשום פנים ואופן לא. כי יתכן שיהיו ימים, ובפרט ימים כמו היום שמה שאנחנו רגילים באופן קבוע, לא יהיה זמין ולא יהיה אפשרי ואנחנו צריכים להיות ערוכים לכל תרחיש ובהצלחה רבה.

ברוכים תהיו!