מבחן האמונה: ’אוף’, ’מעצבן’, ’מרגיז’ ושאר פליטות פה

כא. בְּכַמָּה הִתְבַּטְּאֻיּוֹת שֶׁל זַעַם וְאִי שְׂבִיעוּת רָצוֹן מֵהַנְהָגַת ה' עִמָּנוּ מִתְבַּטְּאִים אָנוּ בְּכָל יוֹם, וְלִפְעָמִים בְּכָל שָׁעָה, וְאֵינֶנּוּ שָׂמִים לֵב שֶׁבְּעֶצֶם הַזַּעַף וְהַקֶּצֶף הַזֶּה הוּא יְשִׁירוֹת עַל הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא, וּכְאוֹמְרִים אָנוּ לוֹ שֶׁאֵינֶנּוּ שְׂבֵעֵי רָצוֹן מֵהַנְהָגָתוֹ.

אָדָם מַתְחִיל בִּמְלָאכָה מְסֻיֶּמֶת, צִיּוּר, סוֹפְרוֹת, נַגָּרוּת אוֹ כָּל מְלָאכָה אַחֶרֶת, וּבָאֶמְצַע נִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁטָּעָה וְכָל יְגִיעָתוֹ עַד עַתָּה הָיָה לָרִיק- כַּמָּה אֱמוּנָה וּתְמִימוּת נִדְרָשׁ כְּדֵי לְהִתְבַּטֵּל לִרְצוֹן ה' וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּךְ ה' רוֹצֶה.

וּכְמוֹ כֵן בְּכָל פְּרָט מַמָּשׁ, וַאֲפִלּוּ חֲלוֹם רַע הַמְעַגֵּם אֶת הַנֶּפֶשׁ- אוֹמֵר הַ"סַּבָּא מִקֶּלֶם"- זֶה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא (ברכות נ"ה ע"ב): לְאָדָם טוֹב אֵין מַרְאִין חֲלוֹם טוֹב, כְּדֵי לְמָרְקוֹ בְּיִסּוּרִים, וּלְאָדָם רַע אֵין מַרְאִין חֲלוֹם רַע. אוֹ כְּמוֹ שֶׁאוֹמֶרֶת הַגְּמָרָא (ערכין ט"ז ע"ב): אֲפִלּוּ חָשַׁב לְהוֹצִיא מִכִּיסוֹ שָׁלֹשׁ פְּרוּטוֹת וְעָלוּ לוֹ שְׁתַּיִם וְצָרִיךְ לְהַכְנִיס יָדוֹ לִטֹּל עוֹד אַחַת- זֶה יִסּוּרִים, אוֹ שֶׁנֶּהֱפָךְ לוֹ הַבֶּגֶד וְצָרִיךְ לְפָשְׁטוֹ שׁוּב וְכַדּוֹמֶה.

לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ (איוב ז, יח)

"לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ" (איוב ז, יח)- אָמַר רַבִּי נָתָן: אָדָם נִדּוֹן בְּכָל שָׁעָה (גמ' ראש השנה טז ע"א).

דַּוְקָא בְּמִקְרִים טְרָגִיִּים נִסְיוֹן הָאֱמוּנָה מִבְּחִינָה אַחַת קַל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר נִסְיוֹנוֹת הַיּוֹמְיוֹם. כְּשֶׁחַס וְחָלִילָה, לֹא עָלֵינוּ, קוֹרֶה אָסוֹן, הֲרֵי שֶׁאָז הָאָדָם מַפְעִיל אֶת כָּל כֹּחוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁבּוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְהִתְמוֹטֵט רוּחָנִית וּפִיזִית. קְרוֹבָיו וִידִידָיו בָּאִים לְנַחֲמוֹ וּלְעוֹדְדוֹ, אַנְשֵׁי אֱמוּנָה בָּאִים אֶצְלוֹ לְחַזְּקוֹ בֶּאֱמוּנָה, וְכָךְ מַחְזִיק מַעֲמָד וּמִתְגַּבֵּר, שֶׁהֲרֵי נַבִּיט, אֵין לְךָ רֵיק שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יוֹשֵׁב שִׁבְעָה, חַס וְחָלִילָה, עַל מֵתוֹ, וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וּמְבָרֵךְ "דַּיַּן הָאֱמֶת" לְהַצְדִּיק דִּין שָׁמַיִם.

עִקַּר הַנִּסְיוֹנוֹת בָּאֱמוּנָה הֵמָּה בַּמִּקְרִים הַתְּמִידִיִּים וְהַתְּכוּפִים אֶצְלֵנוּ לִרְגָעִים.

וְצָרִיךְ לְהָבִין דָּבָר פָּשׁוּט, לָמָּה גְּרוּעָה הִיא פְּלִיטַת פֶּה, כְּגוֹן: אֵיךְ מַרְגִּיז... מַמָּשׁ מְעַצְבֵּן... עַל אֵרוּעַ טְרָגִי מֵאֲשֶׁר עַל אֵרוּעַ קָטָן כְּמוֹ כַּאֲשֶׁר בְּדִיּוּק כְּשֶׁבָּאתָ, סָגְרוּ אֶת הַמַּכֹּלֶת אוֹ אֶת בֵּית הַמִּרְקַחַת.

הַסַּבָּא מִנּוֹבַרַדוֹק הָיָה אוֹמֵר: אִם אִחַרְתָּ לָאוֹטוֹבּוּס, אַל תֹּאמַר אִחַרְתִּי אוֹטוֹבּוּס זֶה, אֶלָּא הִקְדַּמְתִּי לָאוֹטוֹבּוּס הַבָּא. מֵאַחַר שֶׁזּוֹ הַמְּצִיאוּת הָעַכְשָׁוִית, מְחֻיָּב הִנְּךָ לְהַשְׁלִים עִמָּהּ וּלְהִתְבַּטֵּל לָהּ, כִּי הַמְּצִיאוּת מוֹרָה מַה בְּעֶצֶם רְצוֹן ה'. וּלְפִי זֶה, אִם בָּאתָ לַחֲנוּת אוֹ לְמִשְׂרָד מְסֻיָּם בְּאִחוּר וּמוֹעֵד הַבָּא יְהֵא רַק לְמָחֳרָת- עָלֶיךָ לְהַאֲמִין, לֹא שֶׁאִחַרְתָּ הַיּוֹם לַמִּשְׂרָד אוֹ לַחֲנוּת, אֶלָּא הִקְדַּמְתָּ בְּיוֹם אֶחָד, שֶׁהֲרֵי שׁוּב לֹא יִפָּתַח אוֹתוֹ מִשְׂרָד- רַק לְמָחֳרָת, כִּי לוֹמַר "אִחַרְתִּי" פֵּרוּשׁוֹ אָזְלַת יָד וְהִתְרַשְּׁלוּת, וְהִיא הַמְּבִיאָה לְהִתְקוֹמְמוּת וְהִתְמָרְדוּת.

כָּל יְהוּדִי מַאֲמִין וּמֵבִין שֶׁבְּאֵרוּעַ טְרָגִי זֶהוּ מַמָּשׁ חֹסֶר אֱמוּנָה לוֹמַר "אוּף..." אוֹ- "אֵיךְ מַרְגִּיז..." אוֹ כְּמוֹ שֶׁמִּתְבַּטְּאִים הַבּוּרִים: "אֵיזֶה אָדָם טוֹב הוּא, בֶּאֱמֶת לֹא מַגִּיעַ לוֹ מַה שֶּׁאֵרַע לוֹ...!" וּכְמוֹ כֵן הִתְבַּטְּאֻיּוֹת כְּמוֹ: "יֵשׁ בְּרֵרָה?... זֶה הַחַיִּים, אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת...!" שֶׁזֶּה כְּמוֹ כֵן לָשׁוֹן שֶׁל קַטְנוּת אֱמוּנָה, וּכְמוֹ שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַּגְּמָרָא בָּבָּא קַמָּא (לח ע"א) שֶׁאָמְרוּ הַחֲכָמִים לְעוּלָא לָבוֹא וּלְנַחֵם לְחָכָם שֶׁנִּפְטְרָה בִּתּוֹ, וְהָיָה זֶה בְּבָבֶל, וְאָמַר עוּלָא מַה לִּי וּלְנַחֵם אֶת הַבַּבְלִיִּים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִנְהָג גַּדְפָנוּת שֶׁמְּגַדְּפִים הֵמָּה אֶת ה' כְּשֶׁקּוֹרֶה לָהֶם אָסוֹן, וְאוֹמְרִים: "מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת", וְזֶה נוֹרָא, עוּלָא רָאָה שֶׁבְּמִשְׁפָּט כָּזֶה יֵשׁ גִּדּוּף, וּמַדּוּעַ? מְבָאֶרֶת שָׁם הַגְּמָרָא שֶׁהוּא כְּאוֹמֵר: מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת, וְאִלּוּ הָיָה אֶפְשָׁר לִי לַעֲשׂוֹת נֶגֶד הַגְּזֵרָה הָיִיתִי עוֹשֶׂה... וְזֶהוּ גִּדּוּף. נִתְבּוֹנֵן כַּמָּה פְּעָמִים פּוֹלְטִים אָנוּ מִפִּינוּ מִלִּים כְּאֵלֶּה: "מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת... יֵשׁ בְּרֵרָה..." וְכַיּוֹצֵא.

הֲרֵי בָּרוּר לָנוּ שֶׁאֵלּוּ הִתְבַּטְּאֻיּוֹת שְׁלִילִיּוֹת, שֶׁהֲרֵי כָּל יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים הֵם וּמִשְׁתַּדְּלִים לְקַבֵּל דִּין שָׁמַיִם עֲלֵיהֶם בְּהִתְבַּטְּלוּת לִרְצוֹן ה'. וְהִנֵּה, אֶת אוֹתָהּ הִתְבַּטְּאוּת שְׁלִילִית שֶׁפּוֹחֲדִים לְאָמְרָהּ בְּמִקְרִים חֲמוּרִים אוֹ לְשָׁמְעָהּ מִמִּישֶׁהוּ בְּמִקְרֵי אָסוֹן, חַס וְחָלִילָה, אוֹמְרִים אָנוּ אוֹתָהּ פְּעָמִים רַבּוֹת עַל מִקְרִים הַרְבֵּה יוֹתֵר פְּעוּטִים.

הֲלֹא מִלּוֹת אֵלּוּ הֵן מִלּוֹת הִתְמָרְדוּת כְּלַפֵּי שָׁמַיִם, וּכְאוֹמֵר: אֵינִי מַסְכִּים וּמְקַבֵּל הַנְהָגַת ה' בְּמִקְרֶה זֶה, אוֹ כְּאוֹמֵר: אֲנִי הָיִיתִי עוֹשֶׂה אַחֶרֶת... אוֹ: אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת אַחֶרֶת...

טוֹעִים אָנוּ בַּהֲבָנָה הָאֲמִתִּית מַה הִיא הַנֶּחְשֶׁבֶת לֶאֱמוּנָה שֶׁדּוֹמֶה בְּעֵינֵי כֹּל כִּי מַאֲמִינִים הֵם, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׂרָאֵל מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, אַךְ עָלֵינוּ לְהָבִין כִּי עֲדַיִן אֵין זֹאת הָאֱמוּנָה הַנִּדְרֶשֶׁת מִן הָאָדָם, וּבֶאֱמוּנָה זוֹ הַטְּמוּנָה בְּלֵב הָאָדָם אֵינוֹ נִקְרָא אָדָם הַמַּאֲמִין. אֱמוּנָה פֵּרוּשָׁהּ- כַּמָּה יָכוֹל לִמְסֹר מֵעַצְמוֹ וּמִנַּפְשׁוֹ עֲבוּר הָאֱמוּנָה, וְכָל שֶׁמּוֹסֵר כֻּלּוֹ נִקְרָא הַמַּאֲמִין הַשָּׁלֵם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאֵינוֹ מוֹסֵר עַצְמוֹ- אַף שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁמַּאֲמִין- אֵין זוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי אֱמוּנָה פֵּרוּשָׁהּ מְסִירוּת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ עֲבוּר הָאֱמוּנָה וְהַרְגָּשָׁה וְהַבְחָנָה מֻחְלֶטֶת בְּאַפְסִיּוּת הָאָדָם שֶׁאֵין בּוֹ כְּלוּם וְאֵין לוֹ מְאוּמָה מִלְּבַד הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. (הגר"י לוינשטיין זצ"ל)

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.