כל התכנים של מלכות וקסברגר

הַיָּמִים חָלְפוּ, עָבְרוּ חֹדֶשׁ וְגַם חָדְשַׁיִם, וְחַצְקְל לֹא הִגִּיעַ לַגְּמָ"ח לְשַׁלֵּם אֶת הַהַלְוָאָה וְלָקַחַת אֶת הַחֲלִיפָה בַּחֲזָרָה

הִרְגִּישׁ הָאַרְיֵה שָׂבֵעַ. אֲבָל הַשָּׂבָע הַזֶּה הִסְפִּיק רַק לִשְׁלֹשָׁה יָמִים, וְאָז הִתְחִיל הָאַרְיֵה לִהְיוֹת שׁוּב רָעֵב. שׁוּב קָרָא לַחַיּוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ אֵלָיו מַהֵר

"אַתָּה יוֹדֵעַ מָה?" הִצִּיעַ הֶעָשִׁיר הָרִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי. "הָבָה וְנַעֲרֹךְ נִסָּיוֹן, שֶׁיּוֹכִיחַ מִי יוֹתֵר עָשִׁיר בֶּאֱמֶת". הִתְפַּלֵּא הֶעָשִׁיר הַשֵּׁנִי: "אֵיזֶה נִסָּיוֹן יָכוֹל לְהַרְאוֹת אֶת זֶה?"

"לָמָּה אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהַמַּקְהֵלָה מְצַפָּה לְךָ?" הִתְרַגֵּז הַשַּׂר, "לְדַעְתִּי, הַמַּקְהֵלָה הִגִּיעָה לְכָאן אַךְ וְרַק לִכְבוֹדִי!"

מַר שְׁמוּלְזוֹן הָיָה חוֹלֶה, וְקָרָא לָרוֹפֵא כְּדֵי שֶׁיִּבְדֹּק אוֹתוֹ. לְאַחַר שֶׁבָּדַק, רָשַׁם לוֹ הָרוֹפֵא תְּרוּפוֹת וְאָמַר: "מַר שְׁמוּלְזוֹן, אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ שֶׁתַּקְפִּיד מְאֹד לָקַחַת אֶת הַתְּרוּפוֹת וְלִשְׁמֹעַ לְכָל הַהוֹרָאוֹת שֶׁלִּי, כְּדֵי שֶׁתַּבְרִיא מַהֵר"

יְהוֹנָתָן טִפֵּס וְטִפֵּס עַד שֶׁהִצְלִיחַ לְהַגִּיעַ לְרֹאשׁ הָעַמּוּד. "אֵיךְ הִצְלַחְתָּ?" שָׁאֲלוּ כָּל הַיְלָדִים בְּהִתְפַּעֲלוּת

"הַקְשִׁיבוּ, הַקְשִׁיבוּ!" קָרָא הָאַרְיֵה בְּקוֹל חָנוּק אֶל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, "מִי שֶׁיַּצְלִיחַ לְהוֹצִיא אֶת הָעֶצֶם מֵהַגָּרוֹן שֶׁלִּי, יְקַבֵּל פְּרָס גָּדוֹל!"

אֲנָשִׁים רַבִּים עָמְדוּ מִסָּבִיב וְהִסְתַּכְּלוּ עַל יַאנֶק. הֵם כְּבָר הִתְכּוֹנְנוּ לִפְרֹץ בִּצְחוֹק גָּדוֹל, כְּשֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ אֵיךְ יַאנֶק מִתְאַמֵּץ וּמִתְאַמֵּץ וּמַזִּיעַ, וְלֹא מַצְלִיחַ לִשְׁבֹּר אֶת הַמּוֹט, כִּי יֵשׁ בְּתוֹכוֹ אֲבָנִים

אַבְרָהָם אָבִינוּ הִתְפַּלֵּל עַל סְדוֹם. גַּם אִם תְּפִלָּתוֹ לֹא הִתְאִימָה לְמִדַּת אַנְשֵׁי סְדוֹם, מִשּׁוּם שֶׁהִגִּיעַ לָהֶם עֹנֶשׁ, בְּכָל מִקְרֶה הַתְּפִלּוֹת נִשְׁמְרוּ בִּשְׁבִיל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים

"זֶהוּ כַּדּוּר קְטַנְטַן שֶׁאוֹתוֹ תִּצְטָרֵךְ לִבְלֹעַ בְּכָל יוֹם", אָמַר הָרוֹפֵא, וְהֶרְאָה לְיַאשֶׁק כֵּיצַד נִרְאֶה כַּדּוּר שֶׁל תְּרוּפָה. "כָּזֶה כַּדּוּר?" צָחַק יַאשֶׁק, "מַה יַעֲזֹר לִי הַכַּדּוּר הַפִּצְפּוֹן הַזֶּה?"

הַסְּעֻדָּה הִתְחִילָה, וְהִנֵּה נִכְנַס הֶחָתוּל לָבוּשׁ בְּבִגְדֵי מֶלְצַר. הוּא סִדֵּר כַּמָּה שֻׁלְחָנוֹת, פָּרַשׂ עֲלֵיהֶם מַפּוֹת וְאַחַר-כָּךְ הֵבִיא מַגָּשׁ עִם יַיִן וְכוֹסוֹת. כָּל הָאֲנָשִׁים הִבִּיטוּ בֶּחָתוּל בִּפְלִיאָה רַבָּה

"אָה... זֶה בָּרוּר!" עָנָה חַצְקְל, "לֹא מַסְפִּיק שֶׁאַתָּה הִתְנַדַּבְתָּ לָקַחַת אוֹתִי בָּעֲגָלָה שֶׁלְּךָ – אַתָּה עוֹד צָרִיךְ גַּם לִסְחֹב אֶת הַשַּׂק שֶׁלִּי? לְפָחוֹת אֶת הַשַּׂק אֲנִי אֶסְחַב בְּעַצְמִי, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ קָשֶׁה!"