בין גוף לנפש, מאמר שני בסדרה: משמעות שמעניקה חיים
את תחושת המשמעות ניתן להעניק לחולה לאו דווקא באמצעות התייעצות עמו בנושאים טכניים יומיומיים, אלא גם, ואולי אפילו בעיקר, באמצעות סיוע במציאת תכנים משמעותיים בחייו
את תחושת המשמעות ניתן להעניק לחולה לאו דווקא באמצעות התייעצות עמו בנושאים טכניים יומיומיים, אלא גם, ואולי אפילו בעיקר, באמצעות סיוע במציאת תכנים משמעותיים בחייו
לפעמים הטוב שברופאים הגיע לתואר זה מאחר שהוא כה מיומן והוא אכן מתייחס נהדר למחלה של החולה, אך שוכח את האדם החולה, בראותו לפניו מחלה ולא אדם
למילים שאנו אומרים לעצמנו – ישנה השפעה רבה עלינו. הן מושפעות ממה שמתחולל בתוך נפשנו, והן גם משפיעות בחזרה על ההתרחשויות הללו בתוך הנפש. כשאנו משתמשים במילים קיצוניות, חריפות – אנו משפיעים על הנפש שלנו
לפעמים בני אדם מקווים שהם יוכלו לומר דברים במעורפל, או לספר על תחושות וחוויות מבלי למצוא את המילים המדויקות, ושבן או בת הזוג יבינו לבד למה הכוונה. זה אידיאלי, אבל לא תמיד ריאלי
"תוקפנות לא מאפשרת לשיחה להתקיים, מסיבה מאוד פשוטה: כאשר אדם מרגיש מותקף, הוא כלל לא פנוי לשמוע ולהקשיב. הוא עסוק רק בלהגן על עצמו"
כל עוד אנו פנויים מדי, אנו מוצאים זמן לדאוג דאגות שעדיין לא נולדו, ולהיות לחוצים היום ממאורעות שאולי יקרו, וכאשר אנו מתמקדים בלחצים – אנו מעצימים את הבעיה
אם נשים לב, מרבית הלחצים המאיימים עלינו עוסקים בעתיד. לאדם ישנו רצון לדעת מראש כיצד ייראה העתיד שלו ולהכין מראש פתרונות למצבים שיתפתחו במהלך חייו כדי להבטיח לעצמו בטחון. אולם לאמיתו של דבר, הדבר בלתי אפשרי
הססן כרוני מתחיל לשקול את הצדדים לכאן ולכאן, ובמהרה הוא מתבלבל וחושב 5 דקות על נושא שאמור לתפוס לכל היותר חמש שניות
הפחדים יוצרים מעגל שאינו מסתיים. לדוגמה: אדם החושש לדבר בפני אנשים, ולכן, כשהוא נקלע לסיטואציה חברתית הוא מעדיף לשתוק, או להתחמק, כאשר כל התחמקות שכזו משאירה אותו עם תחושה בלתי נעימה ומשמרת את הפחד
אם נעקוב אחרי התפקוד של ילדים בחיי היום יום, נראה שהם מוכנים לקחת על עצמם סיכונים יחסיים, ולהתנסות בהתנסויות חדשות, שמבוגרים חוששים להתנסות בהן
הנתון שהשפיע במידה הרבה ביותר על סיכוייו של האסיר לזכות בשחרור מוקדם, היה השעה בה נידונה הבקשה, וליתר דיוק: פרק הזמן שחלף מאז הארוחה האחרונה שהשופטים אכלו
הסטטיסטיקה מצביעה על כך, שבממוצע, בעולם הרחב, אנשים מבלים כעשרים ושמונה שעות שבועיות בסוגי המדיה השונים - יותר מיממה בשבוע מתבזבזת על כלום
כאשר אדם מגייס את המשמעת העצמית כדי להטמיע ערכים חשובים בחייו, הוא עשוי לגלות שביכולתו לעמוד במשימה ואפילו בקלות יחסית
ישנה חשיבות רבה להתבוננות במראות כדי לדעת מה מתרחש מאחור. אולם אדם שיביט במהלך כל הנסיעה במראות, ויתעלם מהכביש שלפניו – יגיע למקומות שהוא לא היה רוצה להגיע
נופתע לגלות, כי ישנן דאגות שאנו כלל לא חושבים עליהן בחיי היום יום, אולם למעשה, הן מציקות לנו וגוזלות אנרגיה רגשית מיותרת, כי הן כן נמצאות בראש
לכל אדם ישנו תפקיד מיוחד בעולם, אותו רק הוא יכול למלא. כמו כן, לכל רגע יש התפקיד המיוחד שלו. אם הרגע הזה יוחמץ, לא ניתן יהיה למלא את החסר ברגע הבא
האדם צריך להיות זריז – כשהדבר נכון, להיות אדיש – כשהדבר מתאים, להיות עז לעיתים – ושפל ברך במקרים אחרים
את הדחיינות יש למגר באופן גורף, מבלי להשאיר לה מדרס רגל. כשאנחנו מאפשרים לדחיינות לחדור אל חיינו – קשה מאוד לעצור אותה
כמו בובה שמופעלת על ידי קפיץ שעד שהקפיץ אינו מתוח במקסימום – הבובה אינה יכולה לנוע, כך גם אותם אנשים: הם מתרגלים לפעול ביעילות רק כאשר הלחץ מגיע לשיאו
אותן סיבות שגרמו לו להימנע היום מלהתחיל את העבודה – לא תתפוגגנה מחר. אדרבה, מחר יהיה גרוע יותר בגלל שכעת הוא כבר 'מקצוען' המורגל בדחיינות
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה