אהבה

בפרשה אנו מוצאים ציווי לאהוב את השם. אך כיצד ניתן לצוות על הרגש? ואיך בכל זאת מגיעים לאהבה אמיתית?

כאשר כולם רקדו לכבודה של תורה, הבחור עמד מן הצד ולא השתתף בשמחה. הדבר נגע מאוד ללבי. ניגשתי אליו וביקשתי ממנו במאור-פנים להצטרף למעגל הריקודים, אך הוא סירב. ניסיתי שוב ושוב, אך הוא היה בשלו

אני נשוי ארבע שנים לאשה שמאוד אהבתי פעם. הייתה בינינו כימיה עצומה. מיד כשנפגשנו הבנו שאנו מיועדים זה לזה. אבל משהו לאחרונה גורם לי לחשוב אחרת. נראה כאילו היא השתנתה

כקורא קבוע במדורך קיוויתי למצוא את התשובה לשאלה הבאה: מהי אהבה, ולמה זה לא קורה לי? אני בן 27 ופוגש בנות באופן קבוע. לפעמים אני חושב שהתאהבתי ואחר כך אני מבין שזה לא קרה עדיין

יש להעניק לילד על דרך הממוצע. אין להעניק חום ואהבה יתר על המידה ולא פחות מדי. כדוגמת השמש שאם היא קרובה מדי היא שורפת, ואם היא רחוקה מדי אינה מחממת

"אם קיים אלוקים טוב ואוהב, אז מדוע קיים סבל בעולם?" יש שמשתמשים בשאלה זו רק בתור תירוץ לכפירתם, אך אין באמת קשר לוגי בין המסקנה שיש אלוקים לבין הבנת מעשיו; גם מי שחוקר חיידק מזיק או יתוש, ייאלץ להודות על הגאונות האדירה הטבועה ביצירתם למרות שהם מזיקים לנו

ילד שאוהבים אותו, לא די שלא יפריע אלא יפתיע, הוא ילמד בחשק ורצון. עם אהבה, אפשר לחולל פלאות אצל כל אדם ועל אחת כמה וכמה אצל ילד שזקוק לכך כאוויר לנשימה

יש פתגם האומר: "אין ילד רע, יש ילד שרע לו". על ההורים לאהוב את ילדיהם באמת, ולהרעיף המון חום ואהבה. שאם לא כן, לא יועילו כל היועצים למיניהם

זו הדרך הישרה, וזה החינוך האמיתי, שכאשר משתמשים בשמאל, יש להשתמש מיד בימין, שרק אז ניכר שעושים זאת מתוך אהבה, ולא בגלל סיבה אישית, או בגלל שהאגו שנפגע

ילד לא יכול לחיות בוואקום, וכשחסר לו דבר מה בבית, הוא יחפש אותו במקומות אחרים

לא כולנו גדלנו בבית שנתן לנו חום, אהבה וקרבה. איך נלמד להעניק את החום הזה לילדינו ולמשפחתנו, אם לא קבלנו אותו בעצמנו?

הילד זקוק יותר מכל לאמא ואבא תומכים ואוהבים, שלא רק נותנים פקודות וצעקות, אלא גם מעניקים ותומכים, אוהבים ומפרגנים