האהבה - חמצן הנפש

אהבה וחיבה אינם נושאים הנוגעים רק לעולמם של ילדים קטנים, אף אם רק בגיל זה הם מרגישים שלגיטימי לפנות אל ההורה בשאלה גלויה וישירה: "האם אתה אוהב אותי?". אם נבחן את מפת הצרכים שלנו, נגלה כי אצל כולנו האהבה מהווה צורך ראשון במעלה. יחד עם זאת, בדומה לתחושות רבות אחרות הנתפסות בעינינו כילדותיות, אנו עוטפים את הצורך באהבה בכיסויים השמורים ל"אנשים בוגרים". הצורך להרגיש מקובל ומוערך בעיני הזולת מהווה אחד המרכיבים המרכזיים בתפיסת חיי החברה שלנו כיצורים אנושיים. איננו קוראים לו ´אהבה´, אך בדיוק לזה אנו מתכוונים. החיבוק החם שבעיני הילד בן השלוש נתפס כאהבה, מומר אצלנו לגילויי חיבה ואהדה שאנו חפצים לקבל מסביבתנו הקרובה. כולנו, ללא יוצא מן הכלל, שואפים להיות מקובלים ומוערכים, לפחות על ידי אלה שאנו מחשיבים את דעותיהם. במרבית המקרים אנו אף משקיעים מאמצים ניכרים על מנת לרכוש את ליבם של אותם אנשים, ולהביאם לידי כך שיאהבו אותנו.

כפי שיודע כל אחד מאיתנו, החברה כולה מושתתת על יחסי גומלין, בהם כל אחד משיב לרעהו באותו מטבע שהוא נוהג עמו. החכם באדם כבר הצביע על כך באומרו: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט). אם לא נרצה להתכחש לאמת, נודה שלפחות בסתר ליבנו, כאשר אנו מצפים מאדם כלשהו להערכה, אנו מוכנים להעניק לו מידה מסוימת של "אשראי". כלומר, אנו מנסים לחבבו ולהעריכו לתקופת מה, בתקווה כי גם הוא יביע כלפינו גילויי חיבה. כאשר מישהו מעניק לנו תחושת חיבה והערכה, אנו נמלאים רגשות דומים כלפיו ומעריכים אותו. מנגד, כאשר אנו מקבלים יחס מזלזל ופוגעני מצד אדם כלשהו, אנו מפתחים כלפיו יחס של דחייה וסלידה. יהיה האיש חשוב ככל שיהיה, ויהיה מעמדו איתן ובכיר משלנו עשרת מונים, לא נעריכו ונחבבו במידה ונחוש דחויים מצדו. הקשר עמו יהיה בעינינו כדבר כפוי ולא נהיה מעוניינים בו, בדבריו או בדעותיו.   

החלק העיקרי של המריבות והסכסוכים נובע בראש ובראשונה מתחושת חוסר ההערכה שצד אחד משדר כלפי רעהו, או מהעובדה שאחד הצדדים חושב שהצד השני אינו מעריכו כראוי. מריבות חברתיות, ואף מריבות בבית, מתרחשות בעת שאחד הצדדים מרגיש שהצד השני אינו רגיש לצרכיו ואינו מכבד את דעותיו. אנשים אשר בדרך כלל שוררת ביניהם הערכה הדדית, יעשו הכל על מנת לדלג מעל כל משוכה, ובלבד שמרקם היחסים ביניהם לא יפגע. יחד עם זאת, כאשר אחד הצדדים חש או חושש שהשני אינו מעריכו כראוי, הוא עשוי למתוח את החבל עד למצב של ניתוק היחסים.

כאשר אנו באים לטכס עצה ולחקור כיצד להעצים את מידת השפעתנו על ילדינו, ובבואנו להכיר את האמצעים שבכוחם להגביר את רצון הילדים לציית לנו, עלינו לזכור כלל בסיסי: עלינו לחתור למצב בו ילדינו יעריכו אותנו ויחפצו לטפח את הקשר עמנו. אם יחול פיחות בהערכתם, על אחת כמה וכמה אם הקשר בינינו יתדרדר עד שילדינו ישנאו אותנו, חלילה, תהפוך מידת יכולתנו להשפיע עליהם לקלושה ואפסית.

כלל זה אינו תיאוריה פילוסופית, אלא מציאות עובדתית שהוטבעה על ידי הבורא יתברך. רשמים מעובדה זו מצינו גם בהלכות כהונה: על הכהן הגדול להיות איש יפה תואר משכמו ומעלה. כתב "ספר החינוך" (מצוה ער"ה): "רוב פעולות בני אדם רצויות אל לב רואיהם לפי חשיבות עושיהן, כי בהיות האדם חשוב במראהו וטוב במעשיו, ימצא חן ושכל טוב בכל אשר יעשה בעיני כל רואיו. אם יהיה בהיפך מזה, פחות בצורתו ומשונה באבריו, אף אם ישר בדרכיו, לא יאותו פעולותיו כל כך אל לב רואיו. על כן, באמת ראוי להיות השליח שהכפרה תלויה עליו, איש חן יפה תואר ויפה מראה, נאה בכל דרכיו, למען יתפשו מחשבות בני איש אחריו".

הדברים מפליאים עד כדי השתוממות: הכהן הגדול אשר נבחר לשרת את פני ה´ בבית המקדש, מקום שאליו כל עיני ישראל נשואות – נבחר למעמד זה, לא רק מכוח היותו בן למשפחת כהנים מיוחסת או מכוח מעלותיו הרוחניות. בכך לא היה די. הוא היה חייב להיות בעל הופעה חיצונית מרשימה, שתסייע לו לעורר את לב העם לתשובה ולקרבם לעבודת השם. זאת, מאחר ובלי מציאת החן ברמה החיצונית בעיני בני האדם, היה גם הכהן הגדול המורם מעם מתקשה להקרין ולהשפיע על צאן מרעיתו.

קל וחומר כשהדברים אמורים בנו, ההורים. הלא אין כל סיכוי שילדינו יראו בנו אישיות שכדאי להישמע לה, מבלי שנמצא חן בעיניהם, ומבלי שנהיה מוערכים ומקובלים בעיניהם. אם לא יאהבו אותנו, יתקשו לשמוע בקולנו, ואנו לא נוכל לממש את שאיפתנו להשפיע על חינוכם.

מים רבים לא יכבו את האהבה

את יכולת ההשפעה על הילדים, שתלך ותתעצם כתוצאה מן האהבה, נשים לעת עתה בצד בגדר "בונוס". מה שחשוב פי כמה הוא לדעת שקיים צורך חיוני חשוב מאין כמוהו.

לא אחת, כאשר אני ניצב בהרצאות או משוחח עם הורים אודות הצורך לבנות קשר טוב וקרוב עם הילדים, אני מצוי בהתלבטות קשה: האם לתאר בפניהם את המלכודות המוצבות כיום לאורך נתיב דרכו של נער צעיר? איני רוצה להפחידם. הן מצד החשש שחלקם יקצינו את הדברים, והן מצד העובדה שכאשר יהיו נתונים תחת השפעת החרדה, הם עלולים להשיג תוצאות הפוכות. מי שמכיר את המצב יודע עד כמה גדולים היום הפיתויים לכל אדם בכלל, ולנפש הצעיר בפרט, ומה עוצמתן של הסכנות שטומנים בחובם כל אותם פיתויים קורצים. מסיבה זו אולי כדאי שההורים אכן ידעו את המצב לאשורו. חלון הראווה מחוץ לשכונתם של שומרי המצוות, אף על גב אוטובוס החולף ברחובותינו, עלולים להיות מלכודות מוות קטלניות לנפש הנער הצעיר, שנפשו נמשכת אחר כל דבר חדש. אומללים רבים נפלו קרבן לסקרנות הנעורים, כאשר התפתו "רק" להציץ ולטעום מפיתויים, ולא שיערו את מידת ההרס הגלומה בהם.

בעבודתי הנני נתקל בבחורים המגיעים מבתים טובים, בנים להורים יראים ושלמים, אשר הגיעו לעברי פי פחת. בשיחותינו הם מציירים את תמונת החינוך המסור שקיבלו בבית הוריהם, שהשקיעו במסירות נפלאה את כל אשר יכלו על מנת לחנכם בדרכי התורה והמסורה, ולצד זאת הם מתארים בפניי היאך השתנו חייהם בבת אחת, כאשר פגשו או נתקלו בניסיונות קשים ומרים – אם על ידי סקרנות עצמית ואם מכוחו של חבר מושחת, שכמעט והמיט עליהם שואה רוחנית.

בפעמים הראשונות כשנתקלתי באותן תופעות, הייתי מגיב באימה של ממש. שנתי נדדה בלילות רק מן המחשבה על האפשרות שילדיי שלי יועמדו בבוא היום בפני אותם אתגרים, כאשר אף אחד אינו מבטיח שידעו להתייצב בפניהם כצור חלמיש.

ידעתי כי אחרי ככלות הכל אנו זקוקים להמון סייעתא דשמיא בחינוך הילדים, ועלינו לשפוך לבנו בדמעות ממש לפני אבינו שבשמים שיוביל את בנינו בנתיבי החינוך, ללא סטיות וללא מעידות. ברם, רבותינו לימדונו שאסור שנטמון ראשנו בחול ונאמין בתום לב כי נפטרנו ממלאכתנו לאחר שהפקדנו בידיו של הקב"ה את הצלחת החינוך של ילדינו. אנשים הבורחים מבעיות בנימוק של "השלך על ה´ יהבך", אינם מבטאים בכך את עוצם ביטחונם בה´, אלא את גודל רפיון ידיהם ובריחתם מן ההתמודדות שהבורא יתברך הציב לפתחם.

מתוך תעוקה מציקה ניסיתי לברר ולחקור אצל מחנכים ואנשי מקצוע, האם קיים בכל אופן איזשהו כלי ביד ההורים להשפיע על מידת עמידותו של בנם המתבגר בפני פיתויי העולם הזה. תוצאותיו של אותו מחקר, שהקיף עשרות רבות של מקרים – מהם שטיפלתי בעצמי ומהם שהתוודעתי אליהם מסיפורי מחנכים ומטפלים – חילצו אותי במעט מן הלחץ המתמיד שהייתי בו.  

הוברר לי באופן נעלה מכל ספק, שהדבר המשפיע יותר מכל על חוסנו של הנער הוא היחס שהוא מקבל בבית, ויותר מכך – היחס שהוא מייחס לבית. אם הילד מרגיש אהוב בבית ואוהב לשהות בין כתליו, אם האווירה בבית נעימה והתנהלותו היא על מי מנוחות, ללא מאבקים מיותרים ואווירה מלחיצה, או אז, גם אם יתקל בניסיונות קשים, ואף אם יכשל חלילה, הרי שנימי אהבה יאחזוהו בקשר אמיץ שלא יתדרדר ולא יאבד את הדרך לגמרי. כוחה האדיר של האהבה הוא המפתח לשמירת בננו מכל מה שהרחוב המסוכן עלול להמציא לו מעבר לפינה.

לעומת זאת, כאשר אווירת עוינות ומדנים שוררת בין כתלי הבית, והילד חפץ להתנתק ממנו – הסכנה האורבת לו ברחוב הפתוח גדולה לאין שיעור. על זו הדרך כבר אמר שלמה המלך ע"ה (משלי י, יב): "שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה".

זהו המסר החשוב ביותר אותו אני משתדל להעביר להורים בהרצאות ובשיחות אישיות: אתם הלא כה מעוניינים לחנך את ילדיכם באופן נכון, הרי מכוחו של אותו רצון אתם מודאגים מן האפשרות שמא יהיו גורמים חזקים יותר מכם שיסיטו אותם מן הדרך. אתם לא צריכים להיות פרופסורים על מנת להצליח בחינוך הילדים. ישנם דברים החזקים מכל התיאוריות המפולפלות של תורת הנפש: אהבה ללא תנאי, קשר חם ויחס לבבי – זו העוצמה שאנו יכולים להעניק לילדינו.

זהו הכוח אשר יחסן אותם בשעה שיצעדו מחוץ לכותלי הבית ויהיו נתונים להשפעת הסביבה החיצונית. מי שינהל בית רגוע, ימנע מקולות מלחמה ויעשה כל מאמץ שהילדים לא יראו בו "בית מלא זבחי ריב", יהפוך להיות הגורם הדומיננטי ביותר בחייהם, והשפעתו עליהם תהא חזקה מכל דבר אחר. לפי שהשפעת האהבה היא הערובה היחידה להצלחתכם בחינוך הילדים, אל תעשו להם מה שלא נהניתם שהוריכם עשו לכם. הקפידו לא להציק לילדיכם ולא להקשות עליהם את החיים הסדירים. בבואם הביתה קדמו את פניהם בסבר פנים יפות, התעניינו בסדר יומם וחוו יחד עמם את חוויות היומיום. הקפידו ששבת תהיה שבת, יום טוב יהיה יום טוב, ויום חול יהיה סתם יום שתענוג לשהות בביתכם. הביאו את הילד לידי כך שבבוקר הוא יצא מדלת הבית בטעם טוב ובתחושה נעימה, ובסיום היום יתגעגע ויחשוק לשוב לקן החמים שבניתם עבורו. נהלו בית שנעים לגור בו, שתענוג להימצא בסביבתו ושגאווה להשתייך אליו!