סיון רהב מאיר

מאות נשים מילאו את בריכת הסולטן, מכל רחבי הארץ. קיבוצניקיות לצד חרדיות, מתנחלות לצד תל־אביביות

המגזר הערבי סופר עוד ועוד גופות, במצב חירום של אלימות פנימית, והוא בוחר להקדיש זמן דווקא לזה?

למה רחל היא אמנו, מה מיוחד במצוות התפילין, איך מכינים סנדביץ' לילדים ואיך נכון לנצל את הזמן

פחות מ-20 קילומטר מהעיר מודיעין נמצאת העיר לוד. אזרחים צלצלו שם למשטרה בימי הפרעות שב ושוב ולא נענו. אבל גם אם הייתה המשטרה מגיעה, האם היו מקשיבים לה ככה?

נעמה הר כסף, שנפצעה באורח קשה בתאונת דרכים בה נהרג אביה, פגשה את סיון רהב מאיר ושאלה: "למה לא לפרסם את ההחלמה המדהימה, כמו שפרסמו את הפציעה הקשה? הרי רוב מי ששמע עליי לא יודע על השיפור העצום במצבי?"

נדמה לי שלא שמענו מספיק על משק כנפי ההיסטוריה הזה. בזמן שאנחנו מזמינים את כל העולם לביתן שלנו בדובאי, כדאי שגם אנחנו נדע מה מתרחש שם

החלוצים זמזמו את המנון האינטרנציונל, "עולם ישן עדי יסוד נחריבה". צאצאיהם מרגישים שמה שהאבות רצו לזרוק מאחור לא היה משא כבד ומיותר – אלא אוצר חי ורלוונטי

היינו יודעים שהמרוץ פסק, בבת אחת, עבור כולם. יכול להיות שזה שיפור השירות הכי טוב שהם יכולים להציע לנו. תיבת נוח שלנו

הרב אברהם אדרת ז"ל הובא למנוחות לאחר שנפגע קשות מרוכב קורקינט חשמלי. "אין תגובה של שרת התחבורה, אין תיעוד מהשטח", אומרת רהב מאיר, "למה ממשיכים למכור את הדבר הזה בכלל?". צפו

החיים שלנו הם שליחות, ושנה טובה היא לא רק איחול, אלא בעיקר החלטה. הדרך להתמודד עם כעסים, העיקרון שמאחורי אמירת תודה, וגם: האם אנחנו משתמשים ברשתות, או שהן משתמשות בנו?

"אנחנו קופצות מכל צפצוף כזה", הן התנצלו בחיוך אחרי שהבינו מה קרה, נרגעו והתיישבו שוב. "ככה גדלנו", הסבירה אחת מהן, "מגיל אפס יש בנו דריכות"

האם לעשות מה שמתחשק או מה שצריך? האם הרגש שולט או השכל? האם אנחנו מצליחים להציב לעצמנו, כיחידים וכחברה, קווים אדומים וגבולות?

לא צריך לדחות דברים ל"אחרי המשבר", אלא לגדול איתו. מתחילים מבראשית, בשנה של בריאות והצלחה

"יש ילד שכל רגע מסתכל אחורה בחוסר ביטחון, לראות אם ההורים שם, ויש ילדים שיודעים שיש שם מישהו בשבילם, והם מעזים יותר, מאמינים בעצמם"

אני לא מהדודות שמכריזות "לא אומרים איכס על אוכל", ובכל זאת משהו צרם לי בהצהרה הזו, מול בר עשיר ומגוון

נראה שאנחנו חיים בעידן שבו בכל רגע כותרת דמיונית לגמרי יכולה להפתיע, שבו הדבר הצפוי היחיד הוא הבלתי צפוי. ובכל זאת – יש חשיבות אדירה לאחריות האישית שלנו בתוך כל האירועים

שנת השמיטה אמורה להשפיע גם עלינו. רובנו לא חקלאים, אבל זו הזדמנות לחשוב איפה אפשר לשמוט ולשבות השנה, מה אפשר לשחרר

למעלה מ-100 אנשים נפטרו בשבוע שעבר מקורונה. למען האמת, קשה לדעת באמת כמה, ולא נראה שזה מעניין אותנו יותר מדי. מבחינה כמותית, זה אמור לטלטל אותנו

כ-150 גברים, נשים וטף הצביעו ברגליים ובאו מכל רחבי האזור, ובזמן תקיעת השופר – התקבצו המונים שבכלל לא תכננו להגיע לבית הכנסת, וזכו לשמוע שופר

פרשת "ניצבים", היא הצוואה של משה רבנו. אין בה אפילו מצווה אחת, אבל יש בה עקרונות-על, ערכים יסודיים לתלמידים, למורים ולכולנו, כאילו משה רבנו מדבר אלינו כאן ועכשיו