סיון רהב מאיר: אם הכל זמין ונגיש מדי, אנחנו עלולים להגיד "איכס"

הייתי בימים אלה בבר־מצווה. חבר של חתן בר־המצווה עמד לידי במזנון, סקר בעיניו את המנות של הקייטרינג האיכותי, והכריז: "איכס". אני לא מהדודות שמכריזות "לא אומרים איכס על אוכל", ובכל זאת משהו צרם לי בהצהרה הזו, מול בר עשיר ומגוון. כעבור כמה דקות התחילה דרשה נרגשת של חתן בר המצווה על פרשת השבוע, פרשת "האזינו", והכל התחבר.

הפרשה נאמרת ביום האחרון בחייו של משה רבנו. הוא נושא נאום פרידה ומזהיר את העם לפני הכניסה לארץ: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט". ישורון זה עם ישראל. הסכנה היא שניכנס לארץ ואז יהיה נוח ומפנק מדי. לעם יהיה טוב, הוא ישמין ויסתאב, ואז יבעט בכל הערכים של הדורות הקודמים, בכל המורשת שהביאה אותו לפה, וישכח כמה כל זה לא מובן מאליו. יהיה לו הכל, ולכן הוא לא באמת יעריך כלום. במובן מסוים, זה גם המסר של חג הסוכות המתקרב. לצאת מבתי האבן אל סוכה ארעית, שמזכירה כמה הכל חולף.

בפרידתו מאיתנו, משה רבנו מעביר מסר חשוב, בפרט לדורנו: עוני הוא סכנה, אבל גם תרבות השפע היא סכנה. אם הכל יהיה מדי קל וזמין ונגיש ונוצץ, אנחנו עלולים להגיד "איכס" בקלות רבה מדי.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".