פרשת השבוע

בפעם הראשונה שאנחנו פוגשים את בני ישראל (בניו של יעקב אבינו) מוגדרים כעם, היא בפרשת שמות, ככתוב: "ויאמר [פרעה] אל עמו, הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו...". (שמות א´, פס´ ט´)

מדוע לא קיים פרעה את הבטחותיו? הרי לכל הפחות בכובעו כ"מלך", צריך היה לכבד את מילתו. מה גם, שזו נאמרה בפני קהל חרטומיו ויועציו

דוד המלך רצה להוציא את בנו אבשלום משבעת מדורי גיהינום ולהכניסו לחיי עולם הבא. איך זה מתחבר לפסוק "וידעת עם לבבך, כי כאשר ייסר איש את בנו, השם אלוקיך מייסרך"? תובנות מפרשת עקב

יש בנו את "פרעה", היצר הרע. אנו אסורים בכבליו ונתונים בתוך מיצרים, ומחכים לרגע שבו "משה" – הנשמה שלעולם לא משתעבדת - תשחרר אותנו ונוכל לצאת למרחב. השאלה היא איך עושים זאת | תובנות מפרשת שמות

אל תעשו "חיים קשים" למי שמנסה לשמח אתכם. בסך הכל זו ההזדמנות שלו לגמול אתכם חסד. בדיוק כמו תגובתו של משה רבנו

Behind the small at the beginning of Leviticus, lies a wonderful story about the greatest of all virtues

בלי עזרתו של הבורא אנו לא יכולים להתמודד מול היצר, מתי יש עזרת שמים? בתנאי אחד, והוא: שאדם לא יביא את עצמו לידי ניסיון! אלוקים עוזר כשהניסיון בא אליך ולא כשאתה מביא את עצמך אליו... אנו חייבים להשתדל כמה שיותר לא להתקרב לאזורים גרועים ולחברה מסוכנת מבחינה רוחנית...

פיל אפריקני מאולף מופיע בקרקס. במהלך ההפסקה נקשר אל יתד עץ הנטועה באדמה. בעל החיים הענק שיכול לעקור עץ גדול על שורשיו ללא קושי – אינו מנסה לשבור את המוט הקטן ולהשתחרר. האבסורד, צועק לשמיים...

האחים מקבלים מיוסף תוכחה חריפה בעת המפגש עמו. למען האמת, כל אחד מאיתנו צריך להכין מעכשיו תשובה לתוכחה הזאת

מאחורי הא' הקטנה בתחילת הפרשה, טמון סיפור מופלא על כוחה של אם המידות הטובות

בתוך דבריו, אומר משה רבנו משפט המלמד אותנו על כוחו של הדיבור, ועל האחריות למעשינו

בפרשת השבוע נקרא על ההכנות הקדחתניות במחנה יעקב בטרם הפגישה עם אחיו עשו, יעקב מתכונן בשלשה חזיתות כפי שאומר רש"י על הפסוק "והיה המחנה הנשאר לפליטה" (לב ט) "התקין עצמו לשלשה דברים לדורון לתפילה ומלחמה"

מילה אחת השתנתה בדברי יעקב לעומת דברי עשו. אך מהמילה הזאת אפשר ללמוד תפיסת עולם שלמה של המציאות

אמן צעיר נכנס אל אתר מכרות ומניח על השולחן המשרדי המאובק - יצירת מופת. בעל המקום מתבשר כי הוא מקבל אותה במתנה ללא תמורה ותוהה: "מדוע?" סיפור זה מהווה עבורנו בני האדם מטאפורה פורצת–דרך לחיים, אצל כולם ללא יוצא מן הכלל - נמצאים מלאכים הממתינים לצאת החוצה, אל האור...

בפרשת השבוע אנו נחשפים להתרחבות משפחתו של יעקב אבינו ונשיו רחל ולאה עם הולדת השבטים. אך ישנו פסוק מעניין המופיע במהלך הלידות שמתארת התורה והיא לידת יהודה, אחר שלאה ילדה אותו החליטה לקרוא לו יהודה כפי שאומר הפסוק "ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה על כן קראה שמו יהודה" (כט ,לה)

ב 14 בספטמבר 1880 חנכו את בית הקברות "סגולה" בפתח תקווה. ההלכה היהודית קובעת שכשחונכים שטח חדש עבור בית קברות, צריך לעשות סדר תפילה מסוים, מעין "תיקון" לקרקע, ורק אחר כך ניתן לקבור

אין ספק שכל תפילה וכל פניה לבורא נשמעת במרומים ועושה רושם. כמובן, בשביל לשנות גזירה זקוקים אנו לתפילה רצינית יותר, כנה יותר. וכגודל שברון הלב - כך עצמת התוצאה. תובנות מפרשת מסעי לימי בין המצרים

אדם הזוכה לקדש את דיבורו - זוכה שדבריו יתקיימו. מהיכן נובע הכוח של הדיבור?

יער שלם נכנס לפאניקה בגלל שמועה אודות רעש מסתורי שבוקע מן האגם המקומי. "פלופ בא!" – זועקים הבורחים באימה ומדביקים במנוסתם את האחרים. שיירת הפחד מגוונת מכל בעלי החיים ומתעצמת במהירות לממדי ענק. אז מתייצב אריה בדימוס ומשליט סדר בעניינים – אחת ולתמיד...

יעקב אבינו יוצא מבאר שבע ופניו מועדות אל העיר חרן. הוא נוטל את מקל הנדודים על פי הוראת אמו – רבקה. לרבקה נאמר בנבואה שעשיו אחי יעקב מתכונן להורגו. בנקודה זו מתחילה מסכת חייו המיוסרת, שלא הרבה היו מסוגלים לעמוד בה. חכמים במדרש כותבים שיעקב עבר את כל סוגי הצרות שאדם מסוגל לעבור: נדודים בלתי פוסקים, ארבע עשרה שנות עבודה בתת תנאים בשביל הדבר האלמנטארי ביותר - נישואין