פרשת השבוע

אין ספק שכל תפילה וכל פניה לבורא נשמעת במרומים ועושה רושם. כמובן, בשביל לשנות גזירה זקוקים אנו לתפילה רצינית יותר, כנה יותר. וכגודל שברון הלב - כך עצמת התוצאה. תובנות מפרשת מסעי לימי בין המצרים

אדם הזוכה לקדש את דיבורו - זוכה שדבריו יתקיימו. מהיכן נובע הכוח של הדיבור?

יער שלם נכנס לפאניקה בגלל שמועה אודות רעש מסתורי שבוקע מן האגם המקומי. "פלופ בא!" – זועקים הבורחים באימה ומדביקים במנוסתם את האחרים. שיירת הפחד מגוונת מכל בעלי החיים ומתעצמת במהירות לממדי ענק. אז מתייצב אריה בדימוס ומשליט סדר בעניינים – אחת ולתמיד...

יעקב אבינו יוצא מבאר שבע ופניו מועדות אל העיר חרן. הוא נוטל את מקל הנדודים על פי הוראת אמו – רבקה. לרבקה נאמר בנבואה שעשיו אחי יעקב מתכונן להורגו. בנקודה זו מתחילה מסכת חייו המיוסרת, שלא הרבה היו מסוגלים לעמוד בה. חכמים במדרש כותבים שיעקב עבר את כל סוגי הצרות שאדם מסוגל לעבור: נדודים בלתי פוסקים, ארבע עשרה שנות עבודה בתת תנאים בשביל הדבר האלמנטארי ביותר - נישואין

יעקב מקבל ציווי לעזוב את לבן ולעלות בחזרה לארץ. אז מדוע הוא צריך לשכנע את רחל ולאה בצעד הזה?

הרצאה יוקרתית שנערכת עבור עילית עולם העסקים בעולם – הופכת לשדה ניסויים מוחשי שמזכיר מעבדה בבית ספר לפיזיקה. המרצה, שולף מתחת לדוכן הנואמים: מיכל זכוכית, אבנים, גרגירי חצץ, חול, וקנקן מים. מן הניסוי לומדים המאזינים מה הם הדברים החשובים בחיים...

אמר אלוקים לכל הבריאה, כל אחד מכם תורם מייחודיותו לאדם – ואני נותן בו נשמה. זאת אומרת שיש באדם הכל! אין כוח בבריאה שלא נמצא באדם. רבי אלחנן וסרמן בהקדמה לספרו "קובץ מאמרים" כותב – כמה זהירות נדרש מהאדם אם הוא יודע שהוא חי בחדר אחד עם נמר, כל שכן כשהוא חי עם כל סוגי החיות...

הילד הסתכל אליהם ואמר בתמימות: "אתם הייתם צריכים להתאמץ כדי להגיע לפסגה, אין ספק שמגיע לכם את כל הכבוד הראוי, אבל אני נולדתי כאן, בכפר שעל פסגת ההר...". תובנות מפרשת פנחס

גדולתו הרוחנית של האדם אינה נמדדת בתכונות הטבעיות שבו, אלא דווקא באלו שהוא מפתח מעצמו

שמו הלך לפניו כמי שנקט מהלכים טקטיים מרחיקי לכת המיושמים עד היום, הצבא עליו פיקד כבש ממלכות בקצב מסחרר, תחת חסותו הפכה צרפת למובילת הטון הליבראלי באירופה – הכל בזכות עיקרון מנחה אחד, ששימש גם כמטאפורה... רוחנית

כל שבוע והפרשה שלו: הרב יוסף ברוק מבית "עת לחשוב" מעניק הצצה אל פרשת השבוע הנוכחית, במאמר קצר ומעניין

בפרשתנו, פרשת חיי שרה פותחת בפסוק "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה". התורה מצמצמת מאוד במילים, כל מילה וכל אות מלמדים אותנו מסר לדורות, מהו פשר אריכות הדברים, למה לא נכתב "ויהיו חיי שרה מאה עשרים ושבע שנים"?

בפרשת חיי שרה מסופר על המפגש המפורסם בין אליעזר לרבקה על שפת הבאר, שהוליד בעקבותיו את השידוך בין יצחק לרבקה

מלקחי הפרשה: גם כאשר אתה כועס ובצדק כיעקב, עדיין עליך לשמור על לשונך לבל תתבטא בצורה שאינה הולמת

בפרשת השבוע, בלק, אנו נפגשים בפרופיל ההתנהגותי המוזר והמפליא של בלעם הרשע, אשר הכיר את האמת ונפגש עמה, בקרבה הגדולה ביותר שגוי יכול להגיע אליה

לבלעם בוער לנצח את עם ישראל, ומכיוון שהוא מאד חכם ברור לו משהו שהלוואי והיה ברור לנו: הוא יודע שעם ישראל הוא עם מוזר. רק פונה לאלוקיו והוא מיד מושיע אותם. לכן הוא מוצא פתרון מקורי...

האדם יכול לשמוע דברים נכונים וברורים, אך אם הוא בעל אינטרס עלול הוא לפרש את הדברים לפי הנראה והנוח לו

כידוע, אין מילה מיותרת בתורה. אם כך, לשם מה היא כותבת את תפריט הסעודה שאברהם הגיש בפני המלאכים? סתם לתת לנו מושגים קולינריים?

האמת והשלום הם ערכים נעלים ביהדות. אך מה קורה כשיש התנגשות ביניהם? בפרשתנו נמצאת התשובה המפתיעה

לכל אחד יש התמודדיות שונות אם זה בשמירת מצוות, בתוספת שעות לתורה, בהתחזקות בצניעות, ביראת שמים ועוד, ופעמים שאדם עושה חשבון אם אעשה כך יאמרו עלי כך, ושמא אפסיד מזה? ואולי זה מה שהוא שונה?