עבודת ה'

בית המשפט העליון הוציא צו ביניים שמקפיא את בדיקת מבקר המדינה מתניהו אנגלמן בנוגע לאירועי הליבה של מחדל 7 באוקטובר. העותרים והיועמ"שית גלי בהרב-מיארה טענו: "המבקר לוקח לעצמו סמכויות חקירה נרחבות מדי"

כאשר האדם חדל לשאול "למה אני עושה את מה שאני עושה", וכאשר עבודת ה' הופכת לשגרה שאינה נבחנת – שם מתחילה ההסתגרות. זהו יום שמבקש מן האדם להחזיר לעצמו את השאלה, לאו דווקא את התשובה

חנוכה הוא הזמן המסוגל ביותר לעורר את הגאולה, מחמת שהימים עצמם הם מעין הגאולה. שהרי נר חנוכה הוא מעין עבודת המקדש. לכן, ראוי להרבות בחנוכה בצדקה שזה מביא את הפדות והגאולה

החנוכייה הוחבאה כל השנה והוצאה בסתר לחדר תת-קרקעי, שם הודלקו נרות חנוכה בפני קבוצת ילדים שלמדו על נס החשמונאים – בלב מחנה נאצי.  כמעט כל מי שהשתתף במעמדים האלה סיכן את חייו; אבל עבורם, החנוכייה לא הייתה קישוט – היא הייתה הצהרה על זהות

בעוד היא מתוחקרת ומעבירה מידע על רשתות המחתרת, גילו ב־SOE דבר מטריד: הגרמנים כבר מכירים אותה. ביוני 1943 היא נידונה בהיעדרה לעשר שנות עבודת כפייה. במונחי מלחמת העולם השנייה, פירוש הדבר היה שבכל חזרה לשטח היא למעשה הולכת לזרועות אויב שמחפש אותה במפורש

בהצהרה משותפת שיזמה ארצות הברית באו"ם, מזהירות המדינות מפני מעצרים שרירותיים, עבודת כפייה ופגיעה בחירויות דת ותרבות בסין. החתימה הישראלית מסמנת שינוי ביחס הזהיר שננקט עד היום כלפי בייג'ינג

מה עושה חייל שמגלה כי החלל בו הוא מטפל הינו חבר ילדות? מדוע חייל נוסף לא היה מסוגל לראות את ילדיו הישנים לאחר הטיפול בחללים? ולמה, למרות הכול, מרבית החיילים במחנה שורה דווקא יצאו מחוזקים? אריה מינקוב, ששירת תקופה ארוכה בטיפול בחללי הטבח, מספר על עבודת הקודש במקום

ברכת "רצה ה' אלוקינו בעמך ישראל" מעבירה אותנו מתפילתנו האישית לעולם הקודש והמקדש, בכמיהה לחזרת עבודת המקדש בימינו

והכלבים עזי נפש יזכו לומר שירה: מה אנחנו יכולים ללמוד מהכלב, על עבודת השם שלנו ועל האופן שבו אנחנו יכולים להשביח אותה?