מיומנה של טלפנית

דירה ללא אמצעים כספיים, ללא סיכוי לרכישה, ועם ממ"ד מציל חיים: זהו סיפור של נס שחייב להיות מסופר

"איפה אתה חי? אתה הולך לסכן את החיים של 12 נפשות בגלל חששות מטופשים? ומה עם פיקוח נפש? האם שם לא תוכל להמשיך ולחנך אותם?"

"איך אני אעמוד בזה? אני כעת נכנס לעסק של הקב"ה. כמו שחשוב לו להגדיל תורה ולהאדירה – כך יהיה חשוב גם לי. אז אני מאמין שבעל הבית ייתן לעובדים שלו את היכולת הכלכלית לעשות ולפעול"

המקרים האלה פותחים צוהר לתינוקות שנשבו וגילו לראשונה שנשמתם זועקת לאמת. עושים את הצעד הראשון לאמונה בלי ידע, רק כי הניצוץ היהודי בוער בהם ומבקש לתת ביטוי לכמיהה הגדולה לאבא שבשמיים

על אף שהנושא של כלה-חמות בוער וטעון, חשבתי שהיום הוא כבר לא אקטואלי. השיחה הזו, אין ספק, גרמה לי לחזור ולנסות להבין למה לנוסחה הזו יש היסטוריה של קצרים

"רגע, אז אמרת שזה רק ל-18 חודשים, והיום את מחליטה שזה לשנה וחצי?". "בדיוק, כי 18 חודש זה בדיוק שנה וחצי"

אין ספק שעל ההשתדלות שלנו נראה גם שכר, אבל התוצאה היא בידי שמיים, עד הפרט האחרון