ענבל רז וחבר שלה נפרדו

"אני אזרחית שחצי מהמשפחה שלה בעזה - תינוק בן 9 חודשים, שאני לא יודעת אם אכל או שתה", אמרה בגרון חנוק יפעת זיילר. כעת היא מבקשת מהממשלה: "תורידו את האגו"

מאז ששרון ליפקין-בן זכרי זוכרת את עצמה, היא נושאת בתואר "גמדה", אך תמיד מדברת "הרבה יותר מהגובה שלה". כעת, כשהיא נשואה באושר ואמא לילד, היא מסבירה איך לא נשברה לאורך כל הדרך

איך קרה שאחת כמוני, שלא צורכת חדשות בשגרה ונטולת רשתות חברתיות, נפלה לפח שהאויב הטמין לה, וכמעט איבדה את כלי הנשק העיקרי שלה? טור לשעת מלחמה

כמה היא סיפרה לי על התינוקת הזו. והיא יושבת שם ואוכלת סנדויץ' שניצל עם האצבעות העדינות שלה. אני לא רוצה לספר לה!

בעולם ממשיכים להכות בחמאס, כשגם אוסטריה מעכבת העברת הכספים. ה"דיילי מייל": "אימא עם התינוקות שלה בזרועותיה, אישה צעירה ושתי בנותיה הקטנות, ילד אבוד בן 10. הם רק חלק ממאה החטופים המוחזקים בידי הפולשים הרצחניים של חמאס"

במשך 20 שעות נשארה רחל מאופקים עם המחבלים, בצורה בתוך ביתה שלה, כשהמחבלים מכוונים אליה רובים בזמן שהיא מציעה להם עוגיות וקפה ו'מושכת זמן' עד להגעת כוחות החילוץ. בזכות תושייתה וגבורתה, היא ובעלה ניצלו בחסדי ה'

הודות לאומץ לבה של רחל, חייהם שלה ושל בעלה ניצלו אחרי שעות ארוכות בהן הם היו בני ערובה של מחבלי חמאס: "פחדתי שאם הם ירגישו רעבים הלך עליי ועל בעלי. לימדתי אותם שירים בעברית. אמרתי לבעלי: 'בוא נגיד שמע ישראל יחד'"

"רק לפני שנה עוד יכולתי לשבת בתל אביב איפה שבא לי. תל אביב מאבדת את הניואנסים, את החן ואת הקסם שלה. מעיר שאפשרה לכולם להיות היא הולכת והופכת לעיר שטוחה"

השחקנית והמגישה שיתפה את עוקביה במטרות שלה לשנה החדשה ("לעצור רגע בתוך המירוץ ולמצוא על מה להוקיר תודה"), והוסיפה: "זה לא צריך להיות בהבטחות שלא נצליח לעמוד בהן, אלא בצעדים קטנים"

יכולתי לספר לכם על ראש השנה העצום שהיה לנו, על השיחות שנרקמו בינינו לבין המוני נשמות שזכינו לארח, אבל מול עיני עומדת דמותה של אסנת