6 מבני משפחתה נחטפו: "אחותי כתבה 'אל תיבהלי', ואז הגיע הסרטון"

מאז החלה המלחמה, תושבת ניר עוז, יפעת זיילר, לא שמעה מששת קרובי משפחתה שנעדרים. הקשר נותק בשעה 9:30 בבוקר ביום האסון, ומאז היא אינה יודעת מה עלה בגורלם של בעלה ירדן והילדים כפיר ואריאל, הדודים יוסי ומרגית ובת דודתה שירי, שכולם גרים באותו יישוב.

"ביום שבת ב-6:30 בבוקר התחילו אזעקות גם בתל אביב. אני גרה שם", סיפרה לחדשות 12. "מיד כתבתי הודעה בקבוצה המשפחתית, 'תנעלו את הדלתות' - כרגיל. 'תיכנסו לממ"דים, אוהבים, תבואו - נעשה מסיבת פיג'מות'. הייתה תגובה של לבבות, 'אנחנו בסדר'. באזור השעה תשע-תשע וחצי כבר נותק הקשר".

על השאלה כיצד גילתה שקרוביה בעזה, ענתה: "אחותה של שירי, דנה, התקשרה אלי. היא הייתה בממ"ד עם ילדיה ובעלה בביתם בישע, ואמרה לי: 'משהו קרה, אל תיבהלי. אני אדבר איתך עוד מעט'. ואחרי זה כבר הגיע הסרטון".

היא טוענת כי נכון לתחילת השבוע, איש לא יצר איתה קשר. "התחושה היא לבד. אבל אנחנו לא לבד. יש המון אנשים שפונים לעזור ברמה המשפחתית, ואנחנו פונים לכל אמצעי תקשורת, עונים לכל מי שאפשר, כל מי שרוצה לראיין. אני חושבת שמיום שבת שעבר התראיינתי למעל 80 גופי תקשורת שונים", אמרה. "הם מתקשרים אלי, המתאמים, התחקירנים, בשפות שונות. [אני מדברת] באנגלית קלוקלת של כולנו, ועושה מה שאני יכולה כדי להעביר את הסיפור והפרצופים. זו המשפחה שלי אבל זה הסיפור של הנעדרים, של כולם. המשפחות לא במצב, לא הרבה משפחות יכולות לעשות את זה, ואם אני יכולה לעשות את זה - אני שם".

עוד הוסיפה: "אני רוצה אותם בבית. המצב מסובך, וזה ברור כמה זה מורכב, ואני מבקשת שכולם יורידו את האגו. שיקשיבו לעצות, למילים, לאסטרטגיות החדשות, אני לא יודעת. אני לא אשת צבא ובטח לא פוליטיקאית, אני אזרחית שחצי מהמשפחה שלה כרגע בעזה - תינוק בן 9 חודשים, שאני לא יודעת אם הוא אכל או שתה. הוא עדיין לא אוכל מוצקים כמו שצריך. דאגות שאתם לא יכולים בכלל לדמיין. המדיה מלאה כבר, כולם מאוד עייפים ועדיים מוצאים את הזמן לחזק. אז גם הם, גם הממשלה, אף אחד לא פנה מהגורם הזה - לפחות לא אלינו, להגיד לנו משהו".