חינוך

בשבר הזה גם יתרון: הוא גורם לשבירת קונספציות ולבירור מחדש של היסודות הקיומיים, של משמעות ותכלית, של מהות ושל אמת. אחרי הניפוץ הכואב, יש אפשרות לעצירה ובחינה מחדש

אם המחנך לא נהיה עוגן עבור התלמיד. אם התלמיד לא רואה בו בכלל כתובת בבית הספר שהוא יוכל לפנות אליה במגוון נושאים רגשיים, יש כאן בעיה גדולה

מה נתן ליוסף כוח לעמוד בניסיון? הידיעה שהמעשה שלו ימשיך להשפיע הלאה לדורי דורות. מורן קורס במסר מיוחד מפרשת השבוע

כולנו מכירות את הרגע המאתגר הזה - כל כך חיכינו לסגור את היום המתיש ולנוח, אבל הילדים לא מוכנים לשינה ונראים מאוד עירניים. מה עושים?

שמחו אנשי הכפר בשמחתם, ואמרו לאב: "מה שקרה לכם זה ממש טוב!". אך גם הפעם הזקן תהה: "מנין לכם לדעת אם זה טוב או רע?"

כשביקשנו ממנו להחזיר לו בתשלומים, הוא אמר לנו שהוא ישמח ש"נעביר את זה הלאה". כלומר, שנעשה טובה למישהו אחר... בן אדם מדהים. כן, יש גם כאלו

"זה אחלה, באמת, בלי ציניות, שיש בך אהבת הגמרא. אבל אם לא תנחיל לו אותה בעצמך, אם לא תראה לו שאתה אוהב אותה, אם לא תשמש דוגמא אישית – כלום לא באמת יעזור כאן"

התורה משאירה לנו הוראה עמוקה: ילד שלא מרגיש את הלב של הבית מבפנים – יצא לחפש אותו בחוץ. אבל ילד שמקבל מקום, הקשבה, חום ומשמעות – נשאר בטוח, מחובר ורגיש לעצמו

גם בדור האינסטנט אין חינוך מיידי. חינוך הוא תהליך, וסבלנות ההורים היא התרופה העיקרית לחיבור מחדש בין ההורה לילד, ולחינוך טוב שבא בעקבותיו

בלי סבלנות אין חינוך: זו התשתית שמרגיעה את הילד, מאפשרת השפעה אמיתית, ויוצרת בית שבו אפשר באמת לגדול יחד, בכל יום מחדש