הורים ומורים, אל תעשו את טעות חייכם...

"וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים".

בפרשת השבוע, וישב, ישנו יסוד גדול בחינוך. יעקב אבינו ע"ה אהב את בנו יוסף אהבה יתרה משאר בניו, ולאהבה הזו היה מחיר כבד מאד. כבר מהרגע הראשון שהאחים מזהים שהם "סוג ב'", שכן מעיד עליהם הכתוב "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם:  וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף וגו', וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ". הדבר מבהיל למדי. בגלל אהבת יתר שאבא מעדיף  להעניק לאחד מבניו, פורצת קנאה ושנאה בין האחים, ועל אף שהם צדיקים ובעלי מידות, אינם מצליחים להתעלות על עצמם, והאהבה של אביהם ליוסף גורמת להם פירוד וממש מלחמת אחים, עד כדי כך שביקשו להרוג את יוסף. חז"ל הקדושים ראו עניין זה כיסוד חשוב בחינוך, ועל כך עמדו וחרטו מסר לדורות ואמרו: "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים" (מגילה ט"ז ע"ב).

כשבאים לחנך ולגדל ילדים או תלמידים, עלינו לשים לנגד עינינו את פתגם חז"ל, "לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים" כאות ורמזור אזהרה כדי להימנע מאהבה מופרזת כלפי בן או תלמיד מסוים, וזאת כדי לשמור על הרמוניה וכבוד הדדי בתוך המשפחה או בכיתה. להורים ישנה השפעה גדולה על הילדים ועל האווירה בבית, ובכלל בבניית המרקם המשפחתי והערכים שבהם יחונכו הילדים. גם למורים ומחנכים יש לא מעט השפעה בצמיחה, בעיצוב המידות והערכים של התלמידים בכיתה. חינוך הוגן ושוויוני מונע תחושות קיפוח ופחות מתמרן קבוצות למאבקי כוח וקנאה. אסור לנו להיות אלה שגורמים, גם בלי כוונה, לקנאה ולשנאה בין התלמידים. יש לתת לכל אחד ואחת את תשומת הלב והאהבה במידה שווה, וחשוב שהם ירגישו זאת בפועל, ולא רק שנאמר את זה בפה. רק כך נוכל לעצב דמות חיובית, ערכית ומכבדת את הזולת בחיי חברה ומשפחה, מבלי לגרום לקנאה, שנאה ותחרות. כאשר הורה או מורה מראה העדפה ברורה לילד או לתלמיד אחד על פני האחרים, הדבר עלול לגרום לתחושות של קנאה, רגשות נחיתות ואף שנאה בקרב האחים או התלמידים האחרים. ההבדלים בטיפול הרגשי אינם רק פוגעים ביחסים בין האחים, אלא יכולים לגרום גם לבעיות התנהגותיות, פגיעה בביטחון העצמי וקושי ביצירת קשרים חברתיים תקינים. הנזק והפגיעה יכולים להיות עצומים, ולהתמשך לאורך זמן. חשוב להעלות את המודעות בקרב הורים ומורים לכך שהעובדה שהם מרגישים חיבה או חיבור מיוחד לילד או לתלמיד אחד אינה נדירה, אך יש להיזהר מהבעה מועדפת באופן שגורם לפגיעה באחרים.

כיצד נוכל להימנע מהפליה בקרב הילדים והתלמידים?

ראשית יש לדעת ולהכיר במציאות שהפליה בין תלמידים בביה"ס ובין ילדים בבית היא תופעה קיימת ומסוכנת, ויש לה השלכות שליליות רבות. חשוב מאד שכל המעורבים או הגורמים להפליה זו – מורים, הורים ובכלל צוותי מערכת החינוך – יהיו מודעים לה ויפעלו במקצועיות למניעתה. יחס שוויוני ותומך יאפשר לכל ילד לפרוח ולהתפתח במיטבו, עם דימוי וביטחון עצמי תקין, וודאי יתרום לחברה הוגנת ומכבדת. הכשרות וסדנאות המוקדשות לנושא זה יכולות לסייע למבוגרים לזהות התנהגויות העדפה בלתי מודעות, וללמוד דרכי התמודדות שוויוניות יותר.

עלינו לתת תשומת לב שווה וזמן איכות לכל ילד, גם אם האופי או ההישגים שונים. לעודד תקשורת פתוחה וכנה בין כל הילדים, ולסייע להם להתמודד עם רגשות קשים כמו קנאה או תסכול. להימנע מלתת פרסים או יחס מועדף באופן פומבי, כדי לא ליצור אווירת תחרות לא בריאה. ללמד את הילדים והנערים לקבל ולהעריך את השונות והייחודיות של כל אדם. בכך ניתן למנוע את ההשלכות השליליות שניכרות בפרשת יוסף – חלוקה לא שוויונית של אהבה ויחס, המשבשת את מערכות היחסים וגורמת לכאב וסבל רב. חשוב גם ליצור שיחות פתוחות עם הילדים והתלמידים על חשיבות השוויון, ההבנה והכבוד ההדדי. כאשר הילדים חשים שמקשיבים להם ומכירים ברגשותיהם, יורדת משמעותית תחושת הקיפוח. המשימה אינה שוויון מוחלט במתן תשומת הלב (כי כל ילד שונה וזקוק לדברים שונים), אלא יחס שווה בערך ובאהבה. לדוגמה, ילד שזקוק לעידוד וילד אחר להקשבה – שניהם מקבלים תשומת לב מותאמת לצרכיהם. כך כל ילד מרגיש מוערך, מבלי להרגיש "פחות" או "מועדף".   הורים ומורים יכולים ללמד את הילדים כיצד להתמודד עם רגשות כגון קנאה, תסכול או תחושת חוסר צדק. זה יכול להיעשות באמצעות שיח, משחקים קבוצתיים, סיפורים או פעילויות המקדמות אמפתיה והבנה, או יצירת כללים ברורים בכיתה ובבית כמו "כולנו שווים", "כל אחד יזכה להקשבה" ו"לא משווים בין ילדים".

על אף שלכל אחד ואחת יש יתרון וכשרון במשהו שאין אצל השני וטוב שכך, מידת השייכות והשוויון היא מידה הכרחית לקיום הבריאה, ורק כך יוצרים מסגרת בטוחה וברורה. כללים אלה מחזקים את תחושת השייכות, ומונעים תחרותיות מזיקה. כמון כן, חשוב לטפח ערכים של אחווה, סולידריות ושיתוף פעולה כבר בגיל צעיר, כדי שהילדים יראו באחים ובחברים שותפים לדרך, ולא יריבים. פעילות קבוצתית, פרויקטים משותפים ופעילויות משפחתיות מחזקות קשרים ומפחיתות תחושות של ניכור. ועיקר העיקרים – הורים ומורים חייבים להוות מודל חיובי בהתנהגותם. כאשר הם מראים יחס שוויוני, מתחשבים ומכילים כל ילד, הילדים לומדים לחקות זאת.

שימו לעצמכם נקודות עיקריות למטרה נעלה זאת וכגון: חיזוק הביטחון העצמי של כל ילד ותלמיד, יצירת סביבה משפחתית וכיתתית בטוחה וקשובה, מניעת תחושות של קיפוח, תחרות ועוינות, טיפוח קשרים בין אישיים טובים ועמידות נפשית גבוהה יותר מול קשיים.  במשפחה או בכיתה, ניתן לקיים סדנאות או זמנים קבועים שבהם כל ילד מקבל את האפשרות לבטא איך הוא מרגיש ביחס למעגל המשפחתי או החברתי. חשוב שההורה או המורה יקשיבו ללא שיפוט ויציגו אמפתיה. פשוט תייצרו אווירה חיובית ותחושת שייכות לכולם מבלי לפספס אף אחד/ת, כך תוכלו לזהות מוקדים ראשונים של תסכול או תחושת חוסר צדק, ולטפל בהם בזמן. כשמתעוררת תחושת העדפה מועדפת או קיפוח, חשוב לספק לילדים ערוצים בטוחים לבטא זאת, בין אם מדובר בשיחה עם מבוגר אמין, או בטיפול פרטני או קבוצתי. התמודדות מוקדמת מונעת החרפה של רגשות שליליים. אווירה מכבדת מעודדת תלמידים להקשיב זה לזה, לקבל את השונות ואת הגיוון ולשמור על שיח פתוח ולבבי. כאשר תלמידים מרגישים שהם שייכים, הם מפתחים מוטיבציה גבוהה יותר ללמוד ולהשתתף בשיעורים. בנוסף, אווירה חיובית מפחיתה תופעות של בריונות, אפליה, ושנאה. יש ללמד את התלמידים להבין ולהעריך את השונות בין אנשים – תרבותית, חברתית, אישית ורגשית.

עצה לחיים – תתחילו לפרגן לכולם, גם לילד המתסכל או התלמיד המאתגר. העידוד והפרגון נחוצים כחמצן לגוף וכנחת לנשמה שנפח בנו הבורא יתברך. בבקשה אל תכבו אותה.

הרב ישראל אזולאי הוא קצין ביקור סדיר ויועץ חינוכי במחלקת יהלו"ם של הידברות.