מי אני

הריב שחוזר שוב ושוב ביניהם הוא לא ריב על השתיקה וההסתגרות, אלא על הילדה שהייתה שקופה והילד שנעלם כדי לא להכאיב

החשש מהבלתי נודע, ההתכנסות וההסתגרות בבית פנימה וקצב החיים שהואט באחת – כל אלה הלמו את מצבי העדכני ואת תחושתי הפנימית, משרים בי עליזות רעננה ושמחה שקטה. סיפורו של משה זיאת, פרק 13 – רצונך כרצונך

מחבר הקוד האתי של צה"ל, פרופסור אסא כשר: "ראיתי התנהגות לא תקינה של חיילים, אך לא היה שם ג'נוסייד. לא בראש מעייני מה חושבים עלינו באירופה או ארצות הברית. אני רוצה לדעת האם חיילים מתנהגים על פי ערכי צה"ל"

מאז, בכל פעם שאני רואה תלמיד שלי שמגיע לבית הספר בג'יפ עצבני – אני עדיין מסתכל ובוחן מה הוא בדיוק אוכל בארוחת עשר, כי לך תדע

"אין זה ממנהגי לוותר", אמר לבסוף. "אך אתה... אינך כאחרים. יש בך אש של אמת. אני מבטיח לך, העיר לא תיפגע". מיהו האיש הזה, שנכנס אל מחנה עוין, תוך סיכון חייו, ומצליח להשפיע על המפקד?

"לאורך כל הדרך האמנו שלא ניעקר מכאן", אומרת דבורה מיטלמן, שהייתה נערה בת 21 בנווה דקלים. עשרים שנה אחרי, היא מתארת את תחושותיה כבתו של רב הגוש לצד המאבק נגד העקירה המטלטלת. אז איך זה שדווקא אותה חוויה קשה הכשירה אותה כעובדת סוציאלית ללוות קהילות במשבר?

משה חריר הגיע לתימן לצורך שליחות רוחנית, אבל כמעט נתלה בכיכר העיר לאחר שנחשד כמרגל ישראלי: "את הימים והלילות בצינוק אני לא אשכח לעולם"

בכל פעם שמצאנו אותה. בין הסמטאות, במקומות אפלים, עם אנשים אפלים – היא בכתה. "תעזבי אותי כבר", היא התחננה, ונצמדה אלי עוד קצת