חינוך ילדים

ימים נוראים וסליחות, הלב שלנו מתרגש ומתרחב, הלב של הילדים לפעמים קצת פחות. מה כדאי לעשות כשהמתבגר לא מתחבר לתקופה כמונו?

הילד שוב לא הקשיב, החדר נשאר מבולגן ואנחנו מרגישים שאנחנו עוד רגע מתפרצים? דווקא ברגע שבו נדמה לנו שצריך "להעמיד אותו במקום", ההשקפה היהודית מבקשת מאיתנו לעשות דבר קשה בהרבה: לעצור. איך עושים את זה? קראו בפנים

מה עושים כשהילד שלכם עקשן, כעסן או מאתגר מדי? יעקב אבינו, ברגעיו האחרונים, מלמד אותנו שיעור שמנפץ את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על חינוך וענישה

כדאי שנכיר עיקרון אנושי פשוט: אחריות אינה מתחלקת בשניים. זה אומר שאם אני אחראית למלא את החופשה, שתהיה מהנה, חווייתית ומספקת, הילדים הופכים להיות פסיביים

הסיפור הזה אינו רק משל ל"מלך בשדה". הוא גם משל להזדמנויות הקטנות שלנו בקשר עם בני הבית שלנו. ההזדמנויות תמיד נמצאות, צריך לדעת לנצל אותן

שואל משה רבנו: עדיין צריך לעורר אתכם כמו ילדים, שאתם צריכים חשק על ידי מתנה, ועונשים על ידי קללה?! הגיע הזמן, אחרי כל מה שהקב"ה עשה לכם, שתחושו את הברכה לעבוד אותו

הפחד מכישלון לא מתחיל בבית הספר אלא הרבה קודם. דווקא בגיל שנתיים ושלוש אפשר להניח את היסודות לביטחון עצמי, לסקרנות ולאומץ להתמודד עם אתגרים. כך תעודדו את הילדים שלכם לנסות, לטעות ולהמשיך קדימה

החיבור של בני הנעורים זה לזה הוא חיבור אמיץ וחזק שיש בו הרבה דברים שממגנטים אותם זה לזה, ועל כן כשהם כבר מצאו חברים מסוימים - הם מוכנים לוותר כמעט על הכל למען החמצן הזה

בקצר? שבו על ספסל, על ספה נשפכת, עם גלידה, ברד, על האש, ושימו את מערכת היחסים שלכם עם הילדים בראש מעיינכם. אין מעין מים חיים חשוב מזה. איך מדברים? איך מקשיבים?

המושג "נחמה" אינו מזלזל בכאב ובצער, ולא מנסה לשנות את העובדות, אך הוא יכול להעניק לעבר פירוש חדש, ולגלות כיצד גם הכישלונות היו חלק מתהליך הצמיחה, וכך ליצור עתיד חדש, בעל משמעות עמוקה וטובה