החמצן של הילדים: מה נותנת החברה לנערים ונערות בגיל ההתבגרות?

אין כמעט הורים לילדים מתבגרים ומאתגרים שהעניין החברתי של הילד לא מטריד אותם. לא אחת הורים באים אלי ופורקים את אשר על לבם: "מה יהיה עם החברים של הילד? מה יהיה עם החברות של הילדה? למה הם כל כך דבוקים בהם ומוכנים 'למכור אותנו' בעבורם?".

בואו ננסה לצלול מעט לעולם החברתי של המתבגרים.

אצל רוב בני האדם, חיי החברה הם דבר מאוד חשוב. אין אדם שלא אוהב להיות אהוב ונערץ בסביבתו, ואנשים רבים מוכנים להקריב הרבה כדי לקבל הערכה ותשומת לב מסביבתם הקרובה. בדרך כלל, אנשים מבוגרים יודעים לשים את הגבול בין הכרה והערכה חברתית ובין איבוד הזהות העצמית. למרות הרצון להיות מוערך ואהוב, למבוגרים יש החכמה והכוח לא לאבד את הערכים והקווים האדומים שלהם, ובעת הצורך יש להם הכוח והיכולת להחליף את החברים באחרים שיתאימו לדרכם. אצל נערים בגיל ההתבגרות זה שונה בתכלית.

בגיל ההתבגרות, הילד רואה את חבריו כמרכז העולם, ובהחלט ניתן לומר שחבריו נותנים לו כמעט הכול. הוא מוצא בהם אנשי שיח על נושאים ואתגרים משותפים שמתאימים אך ורק לבני גילו; הוא יכול להשמיע להם כל דבר, ללא מורא וחשש שמישהו ישתיק אותו כי זה לא מתאים; הוא יכול לשמוע מהם כל שרק יחפוץ מבלי שמישהו ינסה להסתיר ממנו משהו; הוא יכול לשאול אותם כל שאלה שרק יחפוץ; ובעיקר הוא יכול להשתטות איתם ולהרגיש יחד איתם על גג העולם.

כפי שניתן להבין, החיבור של בני הנעורים זה לזה הוא חיבור אמיץ וחזק שיש בו הרבה דברים שממגנטים אותם זה לזה, ועל כן כשהם כבר מצאו חברים מסוימים – הם מוכנים לוותר כמעט על הכל למען החיבור שנותן להם חמצן חיוני וקיומי בגיל ההתבגרות.

כהורים, מבחינה חברתית אנחנו רחוקים שנות אור ממה שיש לחברים שלו להציע, ולעולם לא נוכל לשמש לו כתחליף לחברים. לכן לפני שאנחנו מנסים לנתק אותו מהחברה שהוא מבלה איתה, עלינו להבין שמבחינתו זה מרגיש כמו ניתוק מהחיים. הורים שיתעקשו לדרוש מהמתבגר להתנתק מחבריו יגלו שהוא נלחם על חבריו מלחמה קיומית, ויבחר כמעט תמיד את חבריו על פניהם.

אז מה נוכל לעשות בכל זאת? ראשית, כהורים עלינו להבין שאם הוא כבר בחר בחברה מסוימת, יהיה לו קשה עד בלתי אפשרי להתנתק מהם בקלות, ובלי אלטרנטיבה חילופית – כל מלחמה בעניין היא מלחמה אבודה. הבעיה הגדולה היא שגם כשיש לו אלטרנטיבה הוא לא ימהר להחליף את החברים הקיימים באחרים.

מעבר לכך, המטרה העיקרית שלנו היא לנסות להתחבר אליו כמה שיותר, ולתת לו את ההרגשה שיש מישהו שמוכן לספק לו, ולו במעט, חלק מהצרכים של גיל הנעורים. חשוב שנפנים שלעולם לא נוכל למלא לו את כל הרצונות והצרכים שהוא זקוק להם בגיל ההתבגרות, אך לכל הפחות לזמן מה נוכל להיות לו תחליף כלשהו למאווייו ורצונותיו בגיל ההתבגרות.

אם נשכיל לתת לו את המקום לשאול ולהתייעץ גם על דברים שאינם תואמים תמיד את השקפתנו ואת אורח חיינו, ובפרט אם נהיה בחברתו ונשתטה איתו כשהוא בזמן של "רוח שטות", ונצליח מידי פעם לתת לו את ההרגשה שהוא יכול לקבל אצלנו מעט ממה שיש לו בחברה – עם הזמן, דרך החברות איתו, נוכל לכוון אותו בעדינות לחברה טובה שתוכל לספק את צרכיו באופן חיובי.

לא אשקר, הדרך אינה קלה וצריך לעשות זאת בהרבה חכמה ורגישות, אך אם נשכיל להיות שם בשבילו בזמנים שהוא זקוק לחברה, בסופו של דבר נצליח להשפיע עליו ולהטותו למקום ולחברה בריאה וטובה.

ישראל אלדד הוא מדריך הורים ונערים בגיל ההתבגרות. Israeleldad@gmail.com