האם עדיין צריך לעורר את עם ישראל עם פרסים ועונשים?

"אם תשטוף את הכלים, תקבל פרס". "אם תצחצחי שינים, תקבלי...".

מוכר לכם? על כל פעולה בסיסית, ההורים מבטיחים, מבצעים ועונשים.

בפרשתנו כתוב "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה".

אומר רב דוד לעלובער: תראו לאן הגעתם. גם אחרי 40 שנה של עמל וניסיונות, עדיין אני צריך לתת לכם מבצעים של "ברכה וקללה"?

אלא "את הברכה אשר תשמעון" – הגיע הזמן להבין: עצם העובדה שאתם עובדים את ה', זו ברכה!

"והקללה אם לא תשמעו" – זה שאתם לא שומעים, זו קללה!

שואל משה רבנו: עדיין צריך לעורר אתכם כמו ילדים, שאתם צריכים חשק על ידי מתנה, ועונשים על ידי קללה?! הגיע הזמן, אחרי כל מה שהקב"ה עשה לכם, שתחושו את הברכה לעבוד אותו.

ולמעשה, לגבי מבצעים בבית, שמעתי משפט מהרב יחיאל יעקבזון: "פרס אינו מחנך – הוא בסך הכל מפעיל".

כשילד עושה משהו רק בשביל המדבקה, הפרס או הממתק, הוא לא לומד לאהוב את הפעולה עצמה. הוא לא הבין שלשטוף כלי, לעזור בבית או ללמוד, זו זכות וערך. הוא פשוט למד לעשות עסקים. וברגע שנפסיק את המבצע – הפעולה תיפסק יחד אתו...

אז האם לבטל את כל המבצעים? ממש לא. מתי מבצע ופרס כן מועילים ונכונים?

1. לתקופות מעבר וימים מיוחדים: כמו ימי בין הזמנים, חופשות או שינויי שגרה, כשחייבים להשיג תוצאה מהירה ויציבות במערכת.

2. ליצירת התנעה ראשונית: כשאנחנו רוצים להחדיר הרגל חדש שקשה מאוד לילד בהתחלה – למשל: מיומנות קריאה, צחצוח שיניים או קילוף מחסום מסוים. הפרס הוא רק המניע שמוריד את ההתנגדות הראשונית.

אבל המטרה שלנו כהורים היא לעבור מהר מאוד מהפרס שמפעיל – לשמחה של העשייה. להסביר לילד כמה נפלא זה לעזור, כמה זה בונה אותו, וכמה המעשה עצמו הוא השכר והברכה שלו.

הרב חנניה מנס הוא מרצה, מנחה הורים ומטפל רגשי מומחה בהתמכרויות לטכנולוגיה. לתגובות: n3201525@gmail.com