איך להשיב לחבר כופר במספר טענות

שלום וברכה,

אמרו חז"ל, ששקר שאין בתחילתו אמת - אינו מתקיים.

אבולוציה איננה שקר מוחלט, אלא שקר שמעורבב עם אמת, ולכן רבים טועים בה. כך לדוגמה, הגמרא הסבירה שמינים בטבע משתנים לפי האקלים - אך לא באופן שבו מין אחד נהפך למין אחר לגמרי. השינויים הם במסגרת המין, לכן אנו רואים אנשים כהים ואנשים בהירים (אפריקאים, אירופאים, אסייתים ועוד). ישנו גיוון בטבע, חז"ל והזוהר הקדוש הסבירו שהמינים בטבע משתנים בהתאם לאקלים והסביבה.

כל השינויים הללו כבר גלומים בדנ"א, ואין בהם משום התפתחות או יצירה חדשה.

האם אבולוציה היא תיאוריה מבוססת מבחינה מדעית?

http://www.hidabroot.org/article/125994

האם ראוי ללמד אבולוציה:

http://www.hidabroot.org/he/article/73765

מה הרמב"ם היה אומר על אבולוציה:

http://www.hidabroot.org/he/article/70644

חפש בגוגל את "אתר רציו", ותמצא התייחסות לכל הטענות הנוגעות לתיאורית האבולוציה. וכן עיין באתרי "אתר האמת האבסולוטית".

אין ספק שהאדם הוא נזר הבריאה, והמכונה המורכבת ביותר ביקום.

המח שיש בראשך הוא פלא הבריאה, ובכל היקום כולו לא נברא מחשב מתוחכם כל כך - מוחך מפעיל 100 מיליארד נוירונים (תאי עצב) - מספר זה גדול יותר מכל הכוכבים שיש בגלקסיה, וכולם פועלים בתיאום מושלם כדי לאפשר לך לראות לשמוע לנוע לדבר ולחשוב. ואין כאן המקום לתאר את כל התהליכים המדהימים והמורכבים שפועלים בגופך.

ויושם לב לעובדה שכל המערכות המדהימות הללו - הן רק הכלי החיצוני שניתן לך בעולם הזה, כדי שהנשמה שלך תוכל להפעיל את הגוף כמו נהג ברכב. 

האדם חשוב לאלוקים יותר מכל כוכב, שהרי האדם הוא בעל נשמה ומודעות המסוגל להכיר בקיומו, לדבר אליו ולבקש את קרבתו. מה שאין כן מיליוני גלקסיות חסרות מודעות.

עם זאת, חז"ל מלמדים שהבריאה כולה נועדה להראות על גדלותו ואינסופיותו של הקב"ה, כמאמר הפסוק בתהילים (ח): "כי-אראה שמיך, מעשה אצבעותיך-- ירח וכוכבים, אשר כוננת".

הקב"ה הוא האינסוף האמיתי, ולכן גם הבריאה, היא הדבר הקרוב ביותר לאינסוף: מציאות אדירה בגודלתה ועוצמתה, ואדם מביט בפליאה ובפחד על מרחבים עצומים אלו בעיני החומר שלו, ומבין עד כמה גדול ונפלא היוצר הלא-חומרי שיצר כל זאת. כל הגלקסיות והכוכבים הם ארמונו של מלך מלכי המלכים. כחשיבות המלך - כך גודל הארמון.  נא ראה מאמר זה: "מדוע יצר הקב"ה יקום גדול כל כך?":

http://www.hidabroot.org/article/185249

ולגבי מקורות חשובים ביהדות על גודל היקום, ראה בבקשה:

http://www.hidabroot.org/article/206143 

"לחם בושה" - הוא מושג שמתאר את השגת השכר של העולם הבא במאמץ ולא בחסד. והרעיון שמאחוריו הוא שהנשמה זקוקה לבנות את עצמה, ולהשיג את גבורתה על ידי הניסיונות והמצוות, שמתוכן היא זוכה לקרבת האלוקים. הרעיון הוא להידמות לאלוקים, וכדי להידמות לאלוקים על הנשמה לבחור בכוחות עצמה להתקרב לאלוקים. 

יהיה מי שישאל בטעות: "אז למה אלוקים לא ברא את הנשמה ללא בושה?", אך צריך להבין כי אושרה של הנשמה אינו יכול להיות מושג על ידי שקר ודמיון, כי האושר האמתי הוא בעצם הקרבה לה', בכדי להשיג מטרה נכבדה זו צריך האדם להידמות לה' באמת, ולא באמצעות שקר ודמיון. ה' אמת, ולכן הנשמה צריכה להיות אמתית כדי להידמות לו ולהתקרב אליו באמת. 

כדי להבין נקודה זו בצורה ברורה, נא לראות את התשובה הבאה:

http://www.hidabroot.org/he/article/109596

אב שאוהב את ילדיו, רוצה שילדיו יתבגרו ויהיו לאנשים עצמאים, ישרים וצדיקים בזכות עצמם.

כך להבדיל, הקב"ה רוצה שהנשמות שברא יזכו להגיע למידת הגבורה בכוחות עצמן, וכך יזכו לקירבתו בזכות ולא בחסד-חינם.

ה"משחק" נועד לייצר גיבורים. גיבורים לא "בכאילו", אלא גיבורים באמת.

ראה כאן לגבי פרדוקס האבן הילדותי:

https://www.hidabroot.org/question/238502

הבורא הרוחני איננו יישות או דמות, אלא המציאות האמתית, שניצבת מאחורי כל מציאות אחרת. הוא אינסופי ומושלם מפאת העובדה שאין אף גורם אחר שמגביל אותו. אנו יצורים המוגבלים למקום ולזמן, ולפיכך נדרשים לבורא אשר יברא אותנו בזמן ויקבע את גבולותינו ותכונותינו הפיזיות והנפשיות.

אלוקים, אשר יצר את כל היקום האדיר שאנו רואים ושולט בו, ודאי איננו חומרי. הוא מעבר לטבע, אינסופי, ומובן שאיננו מסוגלים להבינו, שכן אנו עצמנו יצורים חומריים שנמצאים בתוך העולם. גם המדע מוגבל רק לחקר העולם החומרי.

עם זאת, הבנתנו את מושג המרחב והזמן מאפשר לנו להבין טוב יותר כיצד הבורא, שנמצא מעבר לגבולות החומר, אינו תלוי בזמן, ולפיכך אינו צריך התחלה כפי שאנו, כיצורים חומריים, נצרכים להתחלה.

כדי להבין את התשובה הזו, צריך להיכנס לנושאים מדעיים כמו מהי זרימת הזמן והמרחב. אך ניתן להסביר את הנושא גם בצורה פשוטה יותר.

ראה הסבר מלא:

https://www.hidabroot.org/article/121627 

אמליץ לך לחפש בגוגל חוברת קצרה שכתבתי בשם "שיחה גורלית" (23 עמודים), אשר מתארת דו-שיח דמיוני עם אתאיסט על שאלות באמונה לאחר המוות. מומלץ ביותר.

לסיכום, תמיד צריך תמיד לזכור שהאמת אינה סובלת ניצחון. התייחס אל היהדות כאוצר - את האוצר מוצאים רק מי שבאמת מחפשים אחריו. אם ראית יהודי שמתעניין ורוצה לברר את האמת ברצינות, ומוכן לשנות את דעותיו בהתאם, אז ודאי שצריך לסייע לו ולדבר עימו, וזו מצווה גדולה. אך אם ראית אדם שמתעקש על מה שהוא רוצה להאמין בו, ויתירה מזו, נוהג כלפי היהדות בגאווה וזלזול - דע לך שהאמת תהיה נעדרת ממנו, ולא משנה מה תאמר לו, כמאמר הפסוק "שוחד יעוור עיני חכמים". עם אתאיסטים שבטוחים בעצמם ולא מחפשים אמת, לא ראוי להתווכח כלל. ויכוחים שכאלו יכולים רק להזיק, ואין בהם כל תועלת.

הרי לך דוגמה. אם לפנינו נאשם בבית-משפט, אשר כל הראיות מצביעות באופן מובהק על כך שהוא פשע, אנו כשופטים נאלץ להגיע למסקנה הרציונלית המתבקשת, שהוא אכן פשע לאור המציאות, ונרשיעו.

בשונה משופט, עורך-דין אינו מחוייב להגיע למסקנה רציונלית, ולכן בכוחו להטות את הנתונים לטובת מרשו המשלם לו. 

אנו נוהגים כשופטים. אתאיסטים, על פי רוב, נוהגים כעורכי-דין, ולכן לא ראוי להתווכח איתם. לדעתי עצם העובדה שאתה מי ששואל את השאלות החשובות הללו, וחברך אינו מי שפנה אלינו מיוזמתו - מוכיח את רמת חיפושו אחר האמת...

בברכה,

דניאל בלס