טורים אישיים - כללי

חיזבאללה, סוריה, עיראק, החות'ים וחמאס: צבי יחזקאלי על השלוחות של התמנון האיראני שיעשו עבור משטר האייתוללות את העבודה ביום פקודה. צפו

ברקע המלחמה מול מחבלי חמאס, עודד הרוש עם מסר אקטואלי מתוך פרשת השבוע – פרשת וירא: "מה עשה אברהם אבינו כשרצה בשלום, אבל היה מי שדאג לנתב את כל כוחו והמשאבים שלו למלחמה?". צפו

"על מה אנחנו מחנכים את ילדינו?", שואלת ורון,  "בזמן שהם הבינו שמה שילד בן 6 ידבר בתוכניות רדיו זה מה שיצמיח את ה'שהיד' הבא, כמה חשוב שאנחנו נתחבר ל'למה' שלנו. צריך ללמד את הילדים מיהו אברהם אבינו, מה זה שמע ישראל". צפו

איך הדור ששקוע עד הראש בטלפון הנייד שלו ומזיז את הראש שלו רק בשביל לנשום ולאכול משהו, איך הדור הזה יוכל להתמודד מול מצבי לחץ ואיומים שדורות אחרים אכלו בלי מלח, חשבנו. טעינו

מתוך לב קרוע עולות השאלות. העיניים, מלאות בדמעות, מסתכלות השמיימה, מנסות להבין

אחרי שנה של שנאה זה לזה, ברגע אחד, כשקם לנו אויב מבחוץ, אנחנו יודעים להתאחד כאילו לא קרה דבר מעולם. הלוואי שגם זה יעמוד לנו לזכות

הכאב שנמצא באוויר מאז שמחת תורה ניתן למישוש. כל העבודות והעיסוקים שבעולם לא יצליחו להשכיח גרם מהסבל שעברו ועוד עוברים רבים בדקות אלו ממש

הודיה בושארי, ציירת ואמנית, אשר נמלטה מהדרום עם משפחתה, מבטאת את תחושותיה על הדף, במילים וגם בציור

רבה של צפת, הרב שמואל אליהו, יוצא נגד הדרישה בעולם מישראל להגיב באופן מידתי על הטבח שביצעו מחבלי חמאס ביישובי העוטף: "זה מוסר שקר. את השקר הזה צריך לבער"

אם כל אחד מאתנו ידאג להיות כסא ומשכן לשכינה, כך נגביר את כוח הקדושה וננחל גם ניצחון חיצוני – שרק משקף את הניצחון הפנימי

איך קרה שאחת כמוני, שלא צורכת חדשות בשגרה ונטולת רשתות חברתיות, נפלה לפח שהאויב הטמין לה, וכמעט איבדה את כלי הנשק העיקרי שלה? טור לשעת מלחמה

האם יהיה בנו הכוח, כעם, להתמודד ולצאת מחוזקים מתוך השבר הכפול? האם יהיה בנו הכוח, כמשפחה, לעמוד בכל זה?

פעיל ההסברה עזרי טובי בטור אישי נוקב בעקבות מתקפת חמאס על ישראל: "המלחמה שלנו היא נגד תרבות שלמה שקידשה את ההשמדה שלנו". צפו

אליהו שירי על התיעוד ההיסטורי בתנ"ך כשהאויבים שרפו את העיר צקלג, ולקחו בשבי בנים ובנות - כיצד פעל דוד המלך, ואיך ניצחנו?

במלחמת הדמים הזו ישראל ממשיכה לצבור כמויות אדירות של פגועי נפש. ביניהם אני, אתם וכל מי שאנחנו מכירים. זו ההזמנות לצאת לקרב-נגד, ולא לעלות על המוקש שהאויב האכזרי מניח לנו בטלפון ובמחשב. ונשמרתם לנפשותיכם

הטרוריסטים לא בוחלים באף אמצעי כדי לשבור אותנו. יש להם שיטות לוחמה רבות, ואחת מהן הם מסווים בערמומיות שפלה. היזהרו מהסכנה האורבת

"את מי זה ישרת שנתחיל לחפש אשמים, עוד לפני שקברנו את מותנו? עכשיו הזמן לאחדות": עודד הרוש במונולוג מהלב

את הערך של הכרת הטוב נעבד למול הילדים כאשר נשאל אותם שאלה פשוטה: מתי בפעם האחרונה יצא להם להודות על זה שהם ישנים במיטה שלהם, אוכלים את האוכל שלהם ומתעוררים לתוך הבית שלהם?

"תגיד", שאלתי אותו, "מה חסר לצבא עכשיו? במה הוא צריך עזרה?". לא המתנתי לתשובה שלו, והמשכתי: "אולי אתה יודע איך עוצרים טילים וגורמים להם ליפול בשטחים פתוחים?"

בשנים האחרונות אנחנו עוברים מסע מפרך של לימודי אמונה לא פשוטים, מבחנים שאולי יהיה מי שיגדיר אותם כ"בלתי עבירים". אף אחד מאיתנו לא בחר בלימודים האלו, וודאי לא בסמסטר הנוכחי... אך הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות במצב הנתון הוא להתחזק באמונה

על תשובה, תפילה וצדקה שעשה עם ישראל בימות המלחמה: השחקנית רחלי מושקוביץ בטור שמבקש רחמים

מה ההבדל בין דורו של אחאב לדורו של דוד המלך, ואיך זה קשור למלחמה העכשווית? דורון ביטון במסר מעורר מחשבה. צפו

אדם שטוען שהוא בביטחון בה', אבל עולמו הפנימי לא רגוע ושָלו, משקר לעצמו. המדד היחיד לביטחון בה' זו התחושה הפנימית שלנו

שימי לב, זו עצה פשוטה ועוצמתית כל כך. כל אישה יכול להיכנס למעגל של השפעה, ולא להישאר רק במעגל של פחדים ודמיונות

"אחרי צעקת הגלות שכזאת המגלה אצבע אלוקים לעיני כל והתרסקות ההשקפה הציונית, מה אם לא התפילות יעזרו לנו?" ד"ר מיכאל פקטרוביץ, סרן בדימוס, כותב מעומק הלב

רבה של צפת, הרב שמואל אליהו, בדברי חיזוק לעם ישראל, לחיילים ולכוחות הביטחון

ישי לפידות במונולוג נוקב על אירועי יום כיפור בכיכר דיזנגוף: "המחאה גוועת. כמו שהם חיבלו בצה"ל, הם מנסים כעת לחרב במלחמתם את היהדות"

אם הם היו יודעים את זה הם היו זוקפים את הגב ומעזים גם הם לטעום את טעם הסליחה הפשוטה הזו, שאנחנו לא מכירים מחיי היומיום. את טעם החיבור. טור בעקבות יום הכיפורים

תפילה זו מבוססת על דברי קבלה עמוקים, וחשוב לקרוא אותה בתוך הסוכה, בריכוז ולאט, תוך כדי הפנמה של המשפטים הכתובים בו לרובד החושי. מומלץ לאמרה בכל יום מימי הסוכות

בתל אביב של היום אין מקום למסורת פומבית. תפילה עם מחיצה, שלא כפתה את עצמה על איש, ביום הקדוש ביותר לעם היהודי – זה כנראה יותר מדי בשביל העיר העברית הראשונה. גם לסובלנות יש גבול