טורים אישיים - כללי

בעלת תשובה שמעה שיר של שוואקי: "אבל הלילה הזה כולנו בשמחה, הלילה הזה אנטריקוט, אנטריקוט..." (עת רקוד)

והנה היא כבר עומדת, לבושה, אבל גם עם מעט בושה. איך שנה שלמה את הבגדים הללו, שהם שלה – לא לבשה

תרפו רגע מהשיעורים הפרטיים ותנו לילדים שלכם את המתנה הגדולה של החיים שלהם. תנו להם את מתנת הרגישות

לאחר מתקפת הביפרים ומכשירי הקשר ברחבי לבנון וחיסול צמרת כוח רדואן בדאחיה, צבי יחזקאלי מסביר מה לדעתו הפעולה הנכונה בלחימה מול חיזבאללה. צפו

עוד בחורה מספרת: כשאני וחברה שלי התחלנו לשמור שבת, ישבנו יחד בבית ועשינו צמות זו לזו...

הריפוי הטבעי של הגוף מלמד אותנו משהו בקשר ליכולת התשובה, שהיא יכולת מופלאה בפני עצמה, ומזכירה מאד את עניין ההתחדשות של הגוף

ותוהה אני, אם אין זו המלחמה החשובה בתבל, עליה עומדות כפועל יוצא – כל המצוות כולן: השגת השלום במעונו יביא לבניית המשכן, לימוד התורה מתוך שקט נפשי יפרח, וממילא חזרנו לנקודת ההתחלה – אין זה שייך שאדם העוסק בשלום, יצא למלחמה

החיים פשוטים הרבה יותר ממה שהם נחווים, אם אנחנו לא סוחבים על הכתפיים את התיק הכבד נורא של האשמה

כשאת מגלה רחמים על הזולת, ומנצלת את החודש בגילוי הרחמים על עמך – את זוכה להתרומם ולרומם

על העברה בין דורית של טראומה, על האפיגנטיקה של העם היהודי: כמה זוכרים ומה מדחיקים? ועד כמה זה באמת ריאלי כשהטראומות מתדפקות על דלתך במקום משיח?

ארבע עשרה שנים שאני חותרת לאמת עם (ולפעמים בלי) כוח. משתדלת להיות בהכנעה על הזכות האדירה והעל-אנושית שמי שאמר והיה עולם, שם על מפתן יומי

חברה שלי, כשהיתה מברכת ברכת המזון – ב"עושה שלום במרומיו" היתה הולכת שלושה צעדים אחורה, כמו בשמונה עשרה...

הילדים האלה, שאין להם אבא לשבת לידו, אבא שיטפל בהם ויתן להם מנה באירוע – תדאגו להם. תהיו שרוליק

אפילו אני עצמי, שהאמנתי בך כל כך, לא חשבתי שתגיע למקום גבוה כל כך תוך שנים בודדות. הייתי בטוחה שזו עבודה סיזיפית עד מאה ועשרים, אך הופתעתי

כל אחת מהנשים האלו, בוודאות גמורה, עושה נזקים בלתי הפיכים לצמיתות. איך היא ישנה בלילה? איך היא לא מפחדת? מהקב"ה? מהמצפון? מההשפעה ההרסנית שלה?

"אלה אותם אנשים שגררו אותנו לאוסלו": איש התקשורת שרון גל מגיב בחריפות על השבתת המשק בעקבות רצח ששת החטופים בידי מחבלי חמאס. צפו

שמואל לוגסי, הצלם הוותיק והאהוב של הידברות, במונולוג על החיים מאחורי עדשת המצלמה בשנה האחרונה

כשהתחלתי להתפלל מסידור, חשבתי בהתחלה שיש שחרית לחו"ל – למי שלא גר בארץ. כמו יום טוב שני של גלויות...

תמיד בחרתי לצחוק. לא תמיד הצלחתי לעשות את זה, היו ימים שלא האמנתי כי אצחק שוב. הכל היה שחור כל כך, מר ועצוב, אבל בסוף יצאתי, יצאתי מהבור והצלחתי להסתכל אחרת

כשהייתי בתחילת התשובה הכנו לשבת אחת שניצלים. בדרך כלל אני אוהבת לבחור שניצלים דקים, אבל פחדתי "לברור", אז פשוט עצמתי עיניים ותקעתי את המזלג – ומה שיוצא, אני מרוצה

לעסקה לשחרור החטופים הישראליים נודעת משמעות עליונה בהקשר לקדושת החיים, מוסריות ואחריות לאומית. מן ההכרח שעסקה כזו תהיה מהלך טקטי תוך שימוש בתחבולות

"חמאס מנסה להוציא מקסימום פיגועים – ומצליח לו": צבי יחזקאלי על המציאות המורכבת ביהודה ושומרון, ועל קריאת ההשכמה לצה"ל ולמקבלי ההחלטות בישראל. צפו

את תעשי את הבלתי יאמן ותתני לזו שלצדך את הכרטיס שלך, את היתרון שלך, תוותרי על הפלוס שלך ותשווי ל(לא)שלה, רק כדי שבסוף היא עוד תעשה לך מחטף מתחת לאף?!

ר' צבי מייאער חייך ולחץ את ידו של יוסי, ואחר כך שם ידיו על ראשי הבנים. "שיהיו תלמידי חכמים גדולים", הוא בירך. "והוא", סימן במבטו על יונתן, "יהיה תלמיד חכם מיוחד, תלמיד חכם מיוחד"

מה ומי גרם לה להבין שהעצב שלה לא מעניין אף אחד?

"הדלקתי את הנרות עם הנר, והוא דולק, ואני בשבת – ועכשיו אני בסיס לדבר האסור. מה אעשה?! לכבות לא אוכל, לעזוב לא אוכל"... ויעוצו עצות רבות עד כי הוחלט פה אחד: להניח את הנר בשינוי. ותשקוט הארץ

התנועות האסלאמיות שואבות השראה ממעשיה של איראן ואינן חוששות. על כן, כדי להחזיר את הביטחון ולהביא לניצחון, יש לקבל החלטות דרמטיות ולפגוע אנושות בראש התמנון

כולנו עבדנו במרץ. גם השכנה המקסימה בדלת ממול באה לתרום את חלקה לסיום המסכת של "הנכד המאומץ", גם היא היתה נרגשת, וידעה מה משמעות האירוע

הורים רבים נוטים להדחיק את העובדה שהחופש הגדול הוא קודם כל הבית ספר של החיים, ושהילדים שלהם עוקבים בעניין וסופגים כל תנועה והתנהגות שלהם. לפעמים השיעור הכי חשוב בכלל מתחיל בלהיות נחמד, ולא לשכוח לחייך למאבטח בחניון

בא אלינו אורח לא דתי, אבל כשהוא מגיע אלינו הוא מאוד מכבד את חוקי הבית. יום אחד כשאכל איתנו ורצה לזרוק שאריות לפח, הוא שאל אותנו אם הפח חלבי או בשרי