מיומנו של רופא גריאטר: למה התחלתי ללמוד יידיש דווקא בפנסיה?

כבר עשרות שנים שאני עובד כרופא גריאטר ושולט בשפות העברית והאנגלית, אך מיד לאחר פרישתי מהעבודה התחלתי ללמוד שפה נוספת. בחרתי בשפת היידיש הן בשביל ה"יידישקייט", והן על מנת לשפר את התקשורת עם מטופליי החרדים.

המתנ"ס המקומי הציע לימודי יידיש בזמן מתאים: 10:30 בבוקר, לאחר השיעור ביהדות במקום אחר שאותו אני מסיים ב- 10:00. כך אני "מרוויח" גם הליכה מהירה בין שני השיעורים.

אני מדגיש את זה, כי אם אתה רוצה להתמיד במטלה חדשה שחשובה לך, ההמלצה היא להצמיד אותה לדבר קבוע. כאמור, זכיתי בנוסף גם בהליכה נמרצת כדי לא לאחר לשיעור ביידיש.

כיום אני לומד בקורס של השנה הרביעית, עושה שיעורי בית כאחד התלמידים ואפילו מצליח לדבר מעט בשפה החדשה.

לאחרונה פורסם מחקר חדש בשם "רב לשוניות ועיכוב דמנציה", במסגרתו נבדקו 86,000 בני 51 עד 90. נמצא שרב לשוניות נקשרה לסיכון נמוך להזדקנות מואצת, אך לא הוכח עיכוב של תהליך דמנציה.

ההסבר לכך נקשר, בין היתר, לעובדה שהיכולת לעבור משפה לשפה דורש קשב, גמישות מחשבתית ומעבר בין מטלות. גם לימוד שפה חדשה דורש קשב, זיכרון עבודה ויכולת שליפה של מילים בזמן המתאים. כמובן, יש צורך בהתמדה ותרגול בדיבור פעיל ולא רק קריאה או לימוד באמצעות אפליקציה.

הבעיה המתודולוגית במחקרים הללו היא שלא ניתן למצוא את הסיבתיות המשמעותית המעכבת דמנציה, אם כי במאמר ניסו להתאים גורמים חברתיים, גופניים וסביבתיים שלא יפריעו לתוצאות.

התיאוריה הרווחת היא שניתן לעכב דמנציה על ידי הצטברות של גורמים הקשורים לפעילות גופנית ותנועה, תזונה בריאה, מעורבות חברתית, ושליטה על גורמי סיכון ווסקולריים. כמו כן, גירוי המוח - על ידי למידה של שפה חדשה או שימוש בשפה נוספת עם יכולת לזכור ולשלוף את המילה המתאימה תוך כדי דיבור - דורש מהמוח מאמץ.

הדרישה מהמוח להתאמץ בדברים חדשים, ולא לעסוק רק בדברים המוכרים והנדושים, היא סוג של תרגיל כוח, כמו שעושים להעלאת מסת השריר. זה מעלה את הרזרבה והעמידות של המוח בזמן סטרס, כגון זיהום או לאחר ניתוח. נמצא כי רזרבה מוחית גבוהה מעלה את עמידות המוח ודוחה את התסמינים של הדמנציה, למרות קיום פתולוגיה מוחית. דווקא בתחילתה של הדמנציה, העלאת הרזרבות המוחיות היא חשובה והשפעתה גדולה יותר.

איני יודע להיכן יוביל המחקר, אך אין ספק כי בניית עתודה ורזרבות קוגניטיביות במוח המצליחות לדחות את הסימנים הקליניים של דמנציה, למרות הימצאות המחלה במוח, זהו ההישג הגדול.

הלמידה בכל גיל ובכל תחום, במיוחד בגיל המבוגר עם תרגול לזכור ולשנן את הנלמד, מהווה עתודת מגן לזמנים קשים ולשמירה על איכות חיים ודחיית התסמינים של המחלה.

הכותב הינו רופא גריאטר