טורים אישיים - כללי

"'שכחת שאין לך זיכרון טוב?', הוא היה עונה. וזה, אגב, משפט שהוא היה אומר שוב ושוב לכל אורך הנישואים"

חוה שמילוביץ בעצה גדולה מפרשת שלח לך – כיצד נתמודד עם ניסיונות שאין לנו כוח אליהם?

בדיוק באותו רגע, נחשי, מה קורה? מתחילים השדים להתעורר מבפנים, ורגשות האשמה עושים עליך מסיבה. איך מפסיקים את זה?

פגשתי אנשים שלקרוא לבעיה שלהם בשמה גרם להם לייאוש ולחוסר רצון לשנות. יחד עם זה, פגשתי רבים שדווקא הגדרת הבעיה אפשרה להם לנרמל את הבעיה, להבין שהם בסדר ולבנות תוכנית פעולה

"התושבים והחיילים ממתינים כברווזים במטווח לפיגוע הבא, והתסכול וחוסר האונים גוברים". אלחנן גרונר על החיים הבלתי אפשריים של תושבי יהודה ושומרון תחת אימת הטרור

מה גיליתי שנייה אחרי שקיבלתי על עצמי לא לדבר יותר לשון הרע, כתוצאה מפיסורה שאובחנתי בה לאחרונה?

חשבתי על זה שבכל מדינה בעולם אסור לגנות כהי עור, לדוגמה, בשום גינוי, אבל פה, בארץ, יהודים אחים מגנים ומנסים להסית בכל דרך ואין מי שיתבע עלבונם של הנפגעים

התקשורת כהרגלה מסיתה וטוענת שיש כאן 'סחיטה' של הקופה הציבורית, באמצעות העברת כספי עתק לחינוך החרדי על חשבון אזרחי ישראל. אבל היא מתעלמת במכוון מהאמת העגומה: גם עכשיו, התלמיד החרדי מקבל פחות מתלמיד חילוני

שבועות מזכיר לנו שלא פחות חשוב ממבחן התוצאה היא הדרך והנשמה שמלווה את הצעידה עד למטרה. שיעור לחיים מהמעשה של גדול הדור

מתן תורה בשבילי, זה לחיות את החיים האלה מתוך חיבור עמוק, גם שאני משלמת מחירים, כדי להשיג את החיבור הזה. ומה זה בשבילך?

תפילה זו מכילה סיכום של עצות מרובות מספקי קודש רבים, ויש לה כוח רב להאיר עלינו את אור החג

הכי נוח היה עבורי לשעוט הלאה במסדרון לכיוון חדר המורות, להתרווח שם עם כוס קפה ולשכוח מכל הצרות והצווחות. העניין הוא, שהיום איני מסוגלת לעשות זאת יותר

לקבל מחדש את תורת האהבה והחכמה הנבואית שגואלת מכל צער. הכנה רוחנית מיוחדת לחג השבועות

אזהרה: זו הטעות הנוראית שעשה האיש שקיבל בחינם את מה ששווה יותר מכל. קראו על הטעות… אבל הכי חשוב - תיזהרו שזה לא יקרה גם לכן

"אי אפשר להשתייך לצד שמתיימר להיות נאור, סובלני, מכיל, מחבק כלפי כל אוכלוסיית העולם, ובאותה נשימה כל כך מתעב ובז למגזר אחד". צפו

רחל מייט, בתו של הרב אריה שכטר זצ"ל, שהיה אחד מגדולי מזכי הרבים והרצה גם בהידברות, כתבה את המכתב הזה על אמא שלה לרגל יום פטירתה. מרגש ומצמרר

אני לא אומרת שצריך לקבל התנהגות שלא מתאימה לנו. אני כן אומרת שאנחנו צריכים לקבל את האדם כאדם, ולא בהכרח את מעשיו

גם היום מרשים לעצמם שונאי ישראל לשקר ולהעליל על עם ישראל בעזות מצח. עיתונים מספרים על מצעד הדגלים ביום ירושלים שהייתה בו גזענות, שנאה ואלימות. מדובר בשקר שאין כדוגמתו

אה, ועוד משהו. למדתי שלהקשיב לעצמי זו עבודת חיים, וזה לא קל. בכלל

ילד שזוכה למתן תוקף לרגשותיו – מפנים שהוא בעל ערך. הוא מבין שיש משקל ומשמעות לעולמו הפנימי ולכל מה שמתרחש שם. היכולת לכך נרכשה והתפתחה, כי קולו נשמע, גם כשבכה רק על גולות, ולא על מסע חיים מכאיב במיוחד

שינוי מוגדר כיציאה ממצב תודעתי אחד לאחר. שינוי אינו מתבטא בפעולה חיצונית או טכנית גרידא, אלא הוא פועל יוצא של שינוי וסידור מחדש של תבניות מחשבתיות שפעלתי לאורן עד כה

לא לוותר, לא לפחד מתגובות של אחרים, ולייקר את האנשים שאת אוהבת. שלושה מסרים חשובים מל"ג בעומר

מהו פסח שני, שיחול ביום שישי, ומה זה מלמד אותנו עד היום הזה? תמיד תוכלו לקבל הזדמנות שניה

הרבה לפני החדרים והאוכל, הבריכה והג'קוזי, אם יש דבר שאתה רואה מיד בבית מלון זה את החינוך של הילדים

איך זה הגיוני שהורים שומרי שבת, שנאלצים להגיע במהלך השבת עם בתם בת ה-4 לבית החולים, ולאחר בדיקות והשגחה משוחררים במהלך השבת מהמיון אל הרחוב?! לא נוסעים בשבת שלא לצורך פיקוח נפש? תסתדרו, תמצאו לעצמכם פתרון, תישארו ברחוב הקר ללא קורת גג וללא אוכל, עם ילדה קטנה עד צאת השבת. מדינה יהודית? מצטערת, לא מרגישה ככה

אם אנחנו מבינים שלכל טיפה יש כוח כשהיא באה בכמות גבוהה, עקבית, תמידית – אפשר להבין שיש לה כוח לטוב, אך גם לרע. במקרה של ר' עקיבא, מדובר בכוח טוב. אבל לפעמים יש לטיפות כוח רע, הרסני

התבוננתי בתמונות ונזכרתי בתחושות הכואבות שהסתתרו מתחת לחיוך הרחב שנמשח על שפתי מול עין העדשה. שוב צף ועלה הכאב על מציאות חיים לא פוטוגנית בעליל

מישהו אמר שזה קל לבחור בחיים? מישהו אמר שזה טעים לבחור בטוב? לא. ברגע הראשון זה אפילו שורף. אבל זה טוב. השיטה להתמודד עם פחד מכאב

איני זקוקה לשיפוט, לכעס ולחשדנות, אבל גם לא לרחמים. אני זקוקה לחמלה, לזוג עיניים טובות שיביטו בי בהשתתפות ובאמון

תמיד חשבתי שהשואה היא מנת חלקם הבלעדית של יהודי אירופה. יום אחד גיליתי להפתעתי שגם הסבתא והסבא שלי, שעלו מלוב, הם ניצולי שואה. האמת? לא יודעת מה כאב לי יותר באותו הרגע: לחשוב על הטראומה שהם עברו שם, או הצער על ההכרה האבודה שכמעט חצי מיליון יהודים לא זכו לה, עד היום, כניצולי שואת יהודי צפון אפריקה